המשמעות של עלייה בביקוש בבגדים חדשים עבור מדינות עולם שלישי

באופן מפתיע, למרות שאנחנו כולנו מתלבשות לפחות פעם אחת ביום, מידי יום, לאורך כל חיינו – תעשיית האופנה היא אחת מהתעשיות שכמעט ולא התפתחו מבחינה טכנולוגית לאורך העשורים האחרונים. למעשה, תעשיית האופנה היא אחת מהתעשיות שהכי תלויה בידיים עובדות (לעומת מכונות, רובוטים ושאר טכנולגויות), לאורך כל שרשרת האספקה הארוכה של פריטי הלבוש שלנו. לפי הסטטיסטיקות שאני נתקלתי בהן, משהו כמו 1 מכל 6 אנשים בעולם מועסרים בענף האופנה, ואם נעשה חתך מגדרי כנראה שלא תופתעו לשמוע ש-80% מהעובדים האלה הן נשים.

קונים הרבה יותר, משתמשים הרבה פחות

את כמות העובדים הגדולה בענף אפשר להסביר בכך שבאופן קולקטיבי כחברה אנחנו רוכשים כ-80 מיליארד פריטי לבוש חדשים מידי שנה. מחקר משנת 2016 של חברת מקינזי, אחת מחברות הייעוץ האסטרטגי הגדולות בעולם, מצא כי צריכת האופנה גדלה בכ-60% בין השנים 2000 ל-2014 בלבד. במקביל המחקר גם טען שבעוד שאנחנו קונים הרבה יותר, אנחנו גם משתמשים בהרבה פחות בבגדים שלנו – משהו כמו חצי מהכמות שהיינו לובשים לפני שני עשורים. נתונים של האו”ם מראים שתעשיית האופנה הכפילה את עצמה ב-15 השנים האחרונות. כמובן שלאור העובדה שלאף אחת מאיתנו אין ארון בגדים בגודל בלתי-סופי, פעולת הזריקה של הבגדים נעשית מהירה וכמעט ללא מחשבה מאחוריה.

על מנת לענות על הביקוש ההיסטרי של פריטי לבוש חדשים שנמכרים במחירים נוחים (שלא לומר מגוכחים), הפך ענף האופנה ככזה שנשען יותר ויותר על עבודה בעלות נמוכה. במהלך העשורים האחרונים, עברה התעשייה מייצור מקומי מוגבל לייצור במדינות אסיה כמו הודו, בנגלדש או וויאטנם, שמאפשרות עבודה בשכר נמוך מאוד. לפי דו”ח של Oxfam (קונפדרציה של 20 ארגוני צדקה עצמאיים המתמקדים בהפחתת העוני העולמי) משנת 2019, רק 1% מעובדי ענף האופנה בוויאטנם מרוויחים שכר מחייה, שזה יותר טוב מהעובדים בבנגדלש שאף אחד מהם לא מרוויח שכר שמספיק כדי לחיות אורח חיים סביר במדינתו.

משמעות הנתונים הללו היא שהעובדים בענף הזה, שכאמור עיקרן נשים, נשאבים לתוך לולאה אינסופית של עוני והכנסה נמוכה. לעיתים קרובות, נשים מתחילות להביא את ילדיהן הצעירים להצטרף אליהן במפעל במקום לשלוח אותם לבית הספר, על מנת להגדיל את השכר הכולל שהם יכולים להביא הביתה.

כמו כן, כשמדברים על הנזקים שתעשיית האופנה המהירה עושה על מדינות עולם שלישי, ראוי גם לציין את העובדה שבעשורים האחרונים מיליוני טונות של בגדים משומשים מיוצאים ממדינות המערב למדינות באפריקה כמו קניה, טנזניה, רואנדה ועוד. משמעות הדבר היא שרוב הסיכויים שאם זרקתן פריט לבוש לפח או שתרמתן אותו בסניף ויצ”ו הקרוב לביתיכן – הוא כנראה שוכן באחד מהרי פסולת הטקסטיל השוכנים במדינות הללו. מלבד ההשפעה הסביבתית של כמויות הטקסטיל האדירות הללו, יש לדבר השלכות חברתיות, שכן הדבר הרס כמעט כליל את תעשיית האופנה המקומית.