הדרך לגן עדן רצופה בכוונות רעות

במהלך חיי ניסיתי כמה פעמים להפוך לצמחונית, בין היתר בגלל שנאתי העזה לדגים וכל מאכלי הים, בדיעבד מסתבר שהייתי אקולוגית מגיל קטן, כי תעשיית הדיג מזהמת יותר מכל המטוסים בעולם יחד. זה אף פעם לא החזיק ליותר מחודש, אם בגלל הגיל, יכולת או סתם חוסר מוטיבציה. זה כנראה פשוט לא היה הזמן שלי.

למי שלא מכירה, התזונה הקטוגנית עשירה בבשר וגבינות מלאים בשומן והיא גם באמת עוזרת בהרזיה (ירדתי איתה 5 קילו דיי מהר), אבל אחרי חודש וחצי מערכת העיכול שלי התחילה להתנגד. בתור מי שבמשך כל חייה גילתה רגישות ללקטוז אבל ממשיכה לצרוך אותו ולסבול, המשכתי לנסות, עד שכבר לא יכולתי יותר. אז התחלתי להוריד, בהתחלה בשר, אחר כך חלב ואז כבר וויתרתי גם על ביצים פשוט כי “נו אני כבר כמעט שם אז למה לא? ועוד בשביל ביצים? מתי בפעם האחרונה קמתי בבוקר עם דודא לחביתה?” וגם האמרה החצי משועשעת חצי רצינית שלי “אני כבר שמאלנית ופמיניסטית מה לא נשלים את כל הסריה?” Gotta catch them all.

הבנתי בין היתר שלא רק שיש כל-כך הרבה מה לאכול, התזונה שלי גם כל-כך חסכונית ובריאה לי ולעולם שבעצם למה לא? אני גם זוכה בלאכול סייטן (יאמי) וגם חסכתי בכ-9 קילו של פחמן דו חמצני. יש למעבר לטבעונות הרבה מאוד אפקטים חיוביים שלמדתי עליהם דרך סרטים של נטפליקס (כמו A Plastic Ocean ו-Seaspiracy) וההרצאה המדהימה של Vegan Friendly. חשוב לזכור לא חייב שכולנו נהיה טבעונים פנאטיים כי עדיף לעולם מיליון איש שהפחיתו ב50% מאשר כמה אלפים שהורידו ב100%. אני לא אומרת את זה כדי להצדיק את עצמי. אני מאמינה שלכל אחד ואחת יש את המסע הייחודי שהם צריכים לעבור, ואני אומרת את זה כי אולי מישהו יקרא את השטויות שאני כותבת וישתכנע להפחית אפילו בקצת את הצריכה שלהם, זה כבר משהו.