בפברואר השנה, כשעדיין לא ממש היינו מודעים להשלכות של מגיפת הקורונה, הודיעה מועצת מעצבי האופנה של אמריקה (המוכרת יותר בשם CFDA) על שיתוף פעולה עם חברת הייעוץ BCG, במסגרתו יתבצע מחקר אודות ההשפעה הסביבתית של שבוע האופנה בניו יורק. הדו”ח אשר בפורסם מוקדם יותר החודש ומסכם את המחקר שנעשה, נועד לא רק לסקור את כל מה שבעייתי בסדרת האירועים האופנתית. למעשה, מטרתו של המחקר, והדו”ח שהופק בסופו, היא לייצר קו מנחה אסטרטגי שיעזור לכל התעשייה להבין כיצד הם יכולים לצמצם את טביעת הרגל הפחמנית של התצוגות, האירועים והפעילויות הקשורות לשבוע האופנה בניו יורק.
אמנם אף אחד לא יכול היה לשער עד כמה שבוע האופנה בניו יורק יהיה שונה מאלו שהתקיימו במהלך העשורים האחרונים, אבל ניכר שדווקא המציאות החדשה הזו האיצה את התהליך ודחקה יותר מתמיד את תעשיית האופנה לצעוד אל עבר עשייה מקיימת יותר. במסגרת הדו”ח, נבחנו שישה מדדי מפתח במערכת האקולוגית של שבוע האופנה: תוכן שנוצר עבור ובזמן האירועים, ייצור הקולקציות, לוגיסטיקת הפקת האירועים, הלוקיישנים הפיזיים של האירועים, יחסי ציבור (שליחת הזמנות, מסיבות, ארוחות וכדומה) ולבסוף לוגיסיטיקת התחבורה. כל אלו נמדדו ביחס לארבעה מדדים מרכזיים: אנרגיה, חומרי גלם, פסולת ושיתופי פעולה.
סקירה מהירה של הממצאים
מרבית הממצאים המוצגים בדו”ח הם לא מפתיעים, בלשון המעטה. כך למשל, הדו”ח מצבי על כך שהתחבורה, כלומר – טיסות אל העיר טרום האירועים ונסיעות בתוכה בזמן האירועים, מהווה את האחוז הגדול ביותר מטביעת הרגל הכוללת של שבוע האופנה בניו יורק. להערכת הדו”ח, בעקבות הטיסות שמביאות את משתתפי האירועים אל ניו יורק, אחראיות על כ-44 אלף טון של פחמן דו-חמצני מידי עונה. מדובר על כמות פליטות ענקית, בעיקר בהתייחס לכך שהמקור במקום השני בפליטת גזי חממה, שהוא תעשיית האירוח של האורחים מבחוץ, שאחראי “רק” על 850-1500 טון של פליטות.
עם זאת, הדו”ח גם מצביע על דברים מעניינים שאולי לא חשבנו עליהם בעבר. לפי הדו”ח הקטגוריה שבה בעלי העניין עושים הכי הרבה כדי להיתפס כמייקימים היא קטגוריית הייצור של הקולקציה. כלומר, קיים דיסוננס עצום בין מידת הקיימות של הקולקציות המוצגות על המסלולים במסגרת שבוע האופנה בניו יורק, לעומת מידת הקיימות של כל הלוגיסטיקה שאיפשרה את הפקת האירועים הללו.
נתון מעניין נוסף שהדו”ח מצביע עליו הוא סדר העדיפויות של הלקוחות והאזרחים באשר למדדים של קיימות בהתייחס לעשייה של מותגי האופנה. כך למשל, כמעט מחצית מהלקוחות (48%) טענו שהדבר החשוב ביותר עבורם (דירוג במקום הראשון) זה שפריטי האופנה והאריזות יהיו מקיימים, כשבמקביל רק 39% דירגו את הטיפול האתי בעובדי התעשייה כגורם החשוב ביותר לעשייה המקיימת של התעשייה (דירוג במקום הרביעי בלבד). במקום האחרון, מבין שבע פרקטיקות של קיימות, דרגו הצרכנים את ההתחייבות לשמירה על בטיחות ובריאות העובדים בענף.
מה עושים מכאן?
כאמור, הדו”ח לא מסתפק בהצבת זרקור אל מול הבעיות שבאירועי שבוע האופנה בניו יורק, אל גם מציין את הדרכים שבהן התעשייה יכולה לנקוט כדי לשפר את ההתנהלות המקיימת שלה. כך למשל, מדגיש הדו”ח את התצוגות הדיגיטליות (שלא מצריכות טיסות) שאמנם היו להכרח עבור רבים מהמעצבים שביקשו שלא לסכן את האורחים שלהם בהדבקה בנגיף הקורונה כמו גם הצורך להקטין משמעותית את ההוצאה על אותם אירועים.
מבין דברי הסיכום של הדו”ח ניתן למצוא תוכנית בת שלושה שלבים עבור כל בעלי העניין בתעשייה על מנת שתעשיית האופנה האמריקאית בכלל, ושבוע האופנה בניו יורק בפרט, יוכלו לעמוד בעשייה המקיימת לטווח ארוך. בשלב הראשון, כך לפי הדו”ח, בתי האופנה ובעלי העניין חייבים לקבוע מדדי מפתח למעקב, כמו למשל כמות פליטת גזי החממה, כמות הפסולת שנוצרת לאורך שרשרת האספקה, אחוז חומרי גלם ממוחזרים או מקיימים וכדומה. בשלב השני, ממליץ הדו”ח להגדיר יעדים ודרכים להפחתת אותן פליטות ופסולת שנמדדו במסגרת השלב הראשון. באופן ספציפי, שבוע האופנה יכול לפקח על צמצום בשימוש במוצרים חד פעמיים כמו בקבוקי מים או שקיות בגדים, לפקח על יעדים מרכזיים כגון פליטות פחמן וכדומה. בשלב השלישי והאחרון, מציע הדו”ח לנסות לקזז עד כמה שאפשר את טביעת הרגל הפחמנית באמצעות תמיכה בתוכניות שפועלות להפחתת פליטות גזי חממה.
קרדיט תמונה ראשית: צילום מסך מתוך מצגת sustainability by design של ה-CFDA
