רותם טולדו
יוצרת תוכן ובלוגרית אופנה ולייף סטייל אקולוגי
מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי מאד רגישה לסביבה. אני זוכרת איך בכיתה ג’ רחל המורה למדעים סיפרה שבקצה השני של העולם הקרחונים נמסים ודובי הקוטב בסכנת הכחדה, וכמה חשוב לסגור את הברז שמצחצחים שיניים או מסתבנים. הייתי מכבה את האור בחדר, מכבה את המזגן ואת הברז כשאני שוטפת כלים אבל לא יותר מידי.
נקודת המפנה הייתה בטיול אחרי הצבא, בהודו. הגעתי למקומות הכי יפים בעולם, כפרים נידחים שאין בהם חשמל רוב היום ואי אפשר להגיע אליהם עם רכב. כפרים בתוליים עם נוף משגע. אני זוכרת שצעדנו בין הבתים בתוך הכפר ופתאום אישה מבוגרת יצאה עם הפח וזרקה את כל האשפה לתוך תעלת המים. הייתי בהלם. התעלה הזו היא מקור המים של כל הכפר, הם שותים מהמים, משתמשים במים לבישול לרחצה להכל. הרגשתי כאילו שמו לי מראה מול העיניים, מראה לעולם.
זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שיש לנו בעיה גדולה מאד כחברה עולמית שהגיעה אפילו למקומות הכי נידחים בעולם. במדינות מודרניות אנחנו לא נחשפים לבעיה הזו כי יש את מערכת התברואה שאחראית לאסוף את האשפה וברגע שהיא נאספת אין לנו באמת מושג מה קורה איתה. התחושה הזו ליוותה אותי לאורך כל הטיול, פתאום שמתי לב לזבל ופלסטיק בכל מקום והחלטתי שאני הולכת לעשות כל מה שאני יכולה על מנת לצמצם את טביעת הרגל האקולוגית שלי.
עכשיו, כשאני כבר עמוק בתוך התהליך, אני יכולה לשתף איתכן כמה דברים שהבנתי לאורך הדרך.
השינוי לא קורה ביום אחד
אחת התובנות הכי חשובות שלמדתי זה כשרוצים לשנות את אורח החיים על מנת לא להרגיש מוצפת מכל המידע שאני לומדת, אני צריכה לאמץ בכל פעם שינוי – ואני לא חייבת לעשות הכל. כל שינוי שאקבל על עצמי יעזור להפחית את טביעת הרגל האקולוגית שלי. בפעם הראשונה שהלכתי לסופר אחרי שחזרתי מהטיול במזרח לקחתי את השקיות הרב פעמיות אבל כשהגעתי למחלקת ירקות ופירות התבאסתי נורא שלא היו לי שקיות לירקות והייתי צריכה לקחת שקיות ניילון כדי לאסוף. בפעם לאחר מכן כבר מצאתי שקיות בד קטנות בבית והבאתי אותן איתי.
הדבר הכי אקולוגי זה להשתמש במה שיש לי
הדבר הכי אקולוגי שאוכל לעשות הוא להשתמש במה שיש לי. בבגדים שיש לי, בשקיות ניילון שכבר יש לי בבית, לעשות שימוש חוזר במה שאפשר. הרשת עמוסה בתחליפים אקולוגיים מהממים כמו שקיות בד לקניות או סכו”ם במבוק ואם כמה שזה יפה אם יש לי בבית את אותם המוצרים אין טעם לקנות עוד.
הכל מתחיל בלשים לב לפסולת שאני מייצרת
כדי לצמצם בצריכה הקדשתי תשומת לב מה אני זורקת לפח. שמתי לב שהמון מוצרים שאני קונה- מוצרי מזון ומוצרי טיפוח מיוצרים במיכלי פלסטיק. והתחלתי לחשוב איך אני יכולה להתנהל אחרת. התחלתי לקנות רוטב עגבניות במיכל זכוכית, ובכל הזדמנות שאפשר אני מעדיפה לרכוש מוצר טיפוח שמגיע במיכל שיותר פשוט למחזר מפלסטיק. ואם אני לא מוצאת, אני משתדלת למצוא שימוש למיכל כשהוא נגמר.
ברגע שאנחנו עוקבות אחרי זה נוכל למצוא פתרונות לרוב המוצרים החד פעמיים שאנחנו משתמשות על בסיס יום יומי וגם לחסוך בהוצאות. הנה למשל כמה רעיונות -לקנות פחות בננות בכל פעם, לקנות רוטב עגבניות בצנצנת במקום במיכל פלסטיק או להחליף את הפדים של הצמר גפן במגבת שזורקים לכביסה אחרי השימוש.
תמיד יש מה עוד ללמוד
האינטרנט מלא במידע על שינויי האקלים ואורח חיים אקולוגי. אני קוראת מאמרים צופה בכל סרט חדש שיוצא בנטפליקס על שינויי האקלים ואופנה מהירה. התחלתי לעקוב אחרי עמודים שמקדמים את הנושאים האלו באינסטגרם. כך אני נשארת מעודכנת. בתחילת המסע לא חשבתי שיש הרבה אנשים שמרגישים כמוני ועושים את המעבר הזה גם. ומצאתי המון אנשים דרך הרשתות החברתיות שעוברים מסע דומה וזה ממש מחזק ואני לומדת מהם המון.
ממליצה לצפות בסרטים: A Plastic Ocean , Cowspiracy
ולעקוב באינסטגרם אחרי עמודים כמו FASH_Rev ,@SaveTheReef@ וכמובן – Ecotonemag@
תהיי השינוי שאת רוצה לראות בעולם
אחרי שחקרתי את הנושא לעומק וראיתי סרטים על ההתחממות הגלובלית ועל כמות הפסלטיק שמגיעה לים – הייתי כל כך מתוסכלת שכל מה שרציתי לעשות הוא לדבר על זה. ניסיתי לגרום לכל מי שמסביבי להאמין בזה, להקפיד להשתמש רק ברב פעמי, לצרוך פחות ולא לקנות אופנה מהירה. זה גרם לאנשים לסלוד מזה עוד יותר, ואז הבנתי שאני לא יכולה לכפות על אף אחד את האמונות שלי. פשוט התחלתי לעשות את מה שאני מאמינה בו ולאט לאט ראיתי איך זה משפיע על האנשים שקרובים אליי. כמובן שברשתות החברתיות אני מדברת על זה המון ומראה פתרונות פשוטים לשינויי בחיי היום יום אבל אני מנגישה את זה בצורה נעימה שלא גורמת לאנשים להרגיש רע במידה והם לא פועלים כמוני.
בנימה אישית ממני אלייך (וגם כדי לתזכר את עצמי):
אל תפחדי לנסות, תחליטי אילו הרגלים את מאמצת לעצמך ואיך את מפחיתה את הפסולת שלך. תהיי פתוחה לרעיונות והצעות ואל תתביישי להגיע עם שקית רב פעמית למכולת, או לסרב לקשית חד פעמית במסעדה. אנשים יתעניינו וישאלו וילמדו ממך ואת תראי לאט לאט איך השינויים האלה הופכים להיות חלק מהחיים שלך מבלי ששינית יותר מידי הרגלים.
