תעשיית האופנה העולמית ספגה מהלומה קשה בשנה החולפת, בדומה לתעשיות רבות אחרות בעולם ואולי אפילו יותר מהן. כזכור, התחלואה הקשה שהחלה בסין עוד בסוף 2019, הביאה למצב שבו מותגים ומעצבים רבים נתקעו ללא סחורה למכירה בחנויות. בהמשך התפרצות המחלה במדינות המערב הביאה לביטול שבועות האופנה וסגרים ממושכים הובילו לסגירה ממושכת של חנויות הרחוב והקניונים. סגרים אלו הובילו אמנם להתחזקות השופינג באונליין, אך גם שינו לחלוטין את תרבות הצריכה. כך מצאו עצמם מותגי על שבמשך עשרות שנים ייצרו מוצרי עור יוקרתיים עברו לפתע לייצר מסכות בד וחלוקי בתי חולים, ומותגים אחרים נאלצו לחשב מסלול מחדש ולהציע פריטים שבעבר לא היו מעיזים למכור ללקוחות האופנתיות שלהן.
גם עבור תעשיית העיתונות הייתה זו שנה קשה (וזה לא שמצב התעשייה הזו היה מזהיר קודם לכן). אם עד 2020 החלו ההוצאות לאור בתהליך של העברת עיקר הפעילות מהפרינט לדיגיטל, הרי שבשנה הזו התהליך הזה הואץ בלית ברירה בעקבות קיצוצים בתקציב ובכוח אדם. במקביל, העיתונאים שהמשיכו לעבוד, נאלצו למצוא דרכים חדשות להשאיר בחיים את בועת הפנטזיה והזוהר של תעשיית האופנה, גם בתקופה שכולנו רובצות על הספה בטרנינג ומתחילות לשכוח איך סוגרות את החזייה או הולכות עם נעלי עקב. למגזינים הבינלאומיים המשימה הייתה קשה במיוחד, לאור הצורך להישאר רלוונטיים גם בתקופה הזו שהכל נראה לפעמים אבוד.
אם בשנים קודמות סקירה של שערי מגזיני האופנה עסקה בעיקר בכמה נשים שאינן לבנות, בנות 21-35 ובמידה 34 הופיעו על השערים, הרי שהשנה ניכר שינוי אחד משמעותי בבחירת הקונספט המרכזי של תמונת השער. כך מצאנו אין ספור מגמות שבאו לידי ביטוי בשערים מכל העולם: שימוש באיורים או צילומים של טבע דומם, צילומים של הנשים שהפו להיות הגיבורות של התקופה (אחיות, רופאות, אקטיביסטיות וכדומה) שהיו גם לקאבר סטורי המרכזי של העיתון והתייחסויות נרחבות לדימוי “הגבר החדש” (כשהשיא הוא כמובן הופעתו של הארי סטיילס על שער מגזין Vogue האמריקאי). מעניין לציין, שגם אם בקדמת הבמה נותרו השערים כאילו דבר לא השתנה בעולם, כן הורגשה השפעת המחאות החברתיות של השנה החולפת, ובעיקר מחאת Black Lives Matter, עם בחירה מודעת לתת במה ליותר מעצבים אופנה וצלמים אפרו-אמריקאיים.
לא ניתן להמשיך להעמיד פנים
באופן לא מפתיע, חלק מהשערים של מגזיני האופנה במהלך השנה החולפת התייחסו למגפת הקורונה, אפילו אם זה היה רק לשער מתבקש אחד. ההוצאה לאור Condé Nast, האחראית בין היתר על מגזין Vogue, הייתה אחת מההוצאות המצטיינות בהפקה של שערים יצירתיים ורלוונטיים לאורך השנה כולה. חשוב לציין, עם זאת, שבעוד שחלק מהמגזינים הפכו את האחיות והרופאות לגיבורות השער שלהם בחודש כזה או אחר, עדיין מרבית שערי המגזינים נטו ללכת בכיוון של “עסקים כרגיל”.
למעשה, במחצית הראשונה של השנה עורכות המגזינים כמעט ולא התייחסו למגיפה, ובחרו שלא לעשות שינויים בתכנים שאושרו ונסגרו חודשים לפני שהגיליון עצמו הגיע למדפים. רק בחודש יוני, כאשר הסגרים התהדקו בכל רחבי העולם, החלו המגזינים להתיישר בצורה משמעותית עם העשייה של העולם כולו. בלי אירועים שניתן לסקר, בלי אפשרות לצלם הפקות אופנה גרנדיוזיות בלוקיישן מרוחק ובלי יכולת לקיים ראיונות פנים-מול-פנים – היה ברור שהדברים יהיו צריכים להיראות אחרת.
כזכור, תעשיית ההוצאה לאור של מגזינים בכלל, ומגזיני אופנה בפרט, לא הייתה במקום טוב עוד לפני פריצתה של המגפה ששינתה את חיינו בשנה החולפת. חלקם אף נסגרו, או העבירו את העשייה שלהם לדיגיטל בלבד, כשבמקביל נאלצו להודיע על פיטורים נרחבים ומעבר לסטטוס של עשייה ממקום של הישרדות. ללא ספק, בעידן האינסטגרם, הטיק-טוק ושאר הרשתות החברתיות, המודל העסקי של מגזיני האופנה (כמו גם המוניטין שלהם) הולך ונחלש משנה לשנה.
כמובן שהמצב לא היה תלוי רק ברצון של עורכי המגזינים והעובדים להמשיך כרגיל. חברות אופנה, מותגים ומעצבים לא יכלו להרשות לעצמם לשלם על פרסומות במגזינים הגדולים כשהם נמצאים בעצמם במצב מורכב. בנוסף, רק מעטים הספיקו לייצר ולצלם את הקולקציות שלהם במהלך השנה החולפת, כך שלמעשה גם אם היו מעוניינים בפרסום – לא תמיד היו להם את החומרים הנדרשים לכך. בניסיון לפצות על המצב, עורכי המגזינים שהיו חייבים לייצר חומרים ויזואליים, החלו בחיפוש אחר פתרונות יצירתיים. כך למשל נוצרו הפקות אופנה שהצילום, הסטיילינג, האיפור תופעלו מרחוק על-ידי הדוגמניות עצמן בעזרתם של מומחים דרך הזום.
להתחיל מחדש מתוך ההריסות
במובנים רבים, ההוצאות לאור, העורכים והצוותים הקריאטיביים נאלצו להתמודד עם אחד מהאתגרים המסובכים והמורכבים ביותר עד כה – למצוא את הפתרונות היצירתיים שיעזרו להם לשמור על עבודתם. ומתוך הפחד, כך נראה, נתגלו אפשרויות חדשות כמו גם ההבנה שלא ניתן עוד להמשיך להסתמך על הישן והמוכר. הראשונים שזיהו את הצורך, עוד מבלי שמישהו מאיתנו הבין את גודל האסון שצפוי להגיע למחוזותינו, היו במגזין Vogue האיטלקי שהחליפו את כל הצילומים שבגיליון ינואר באיורים מתוך הרצון להדגיש את הבעייתיות וההשלכות הסביבתיות בהפקות צילומים מרובות הכרוכות בהפקה של כל גיליון מגזין. אילו רק הם היו יודעים שבעתיד הם לא יוכלו לצאת לאותן הפקות צילומים, אולי הם היו שומרים את הקונספט למועד מאוחר יותר.
גם עכשיו, עם סיומה של שנת 2020 קשה לקבוע בצורה וודאית מה יוליד יום והאם תעשיית האופנה תצא מחוזקת ואיתנה יותר מתמיד מהסיטואציה אליה נקלענו כולנו, או שמא אכן יאלצו לאסוף את השברים ולחשב (שוב) מסלול מחדש. בינתיים, אפשר רק להחזיק אצבעות שהדברים יראו אחרת ב-2021.
