בשנה שעברה, הציגה קואליציה של יותר מ-30 תאגידי אופנה ומותגים שונים בעולם, את ההתחייבות האקלימית החדשה שהיא לוקחת על עצמה, במהלך ההתכנסות של ה-G7 בצרפת. בהסכם הגדירו החתומים שורה של יעדים במטרה לצמצם את החלק של תעשיית האופנה בבעיית האקלים. במסגרת ההסכם, התחייבו מנכ”לי התאגידים החתומים להמשיך לדון ולקבוע התחייבויות מעמיקות יותר, כמו גם אסטרטגיה להשגת היעדים שסומנו. השבוע, כשנה לאחר חתימת ההסכם, פורסם דו”ח התקדמות ראשון שהחזיר את הנושא לכותרות.
ברית האופנה המקיימת
מי שקידם את חתימת הברית בשנה שעבר בין תאגידי האופנה, היה נשיא צרפת, עמנואל מקרון, שביקש עוד בחודש אפריל 2019 מפרנסואה-אנרי פינו, מנכ”ל קבוצת Kering, להתחיל לעבוד על ההסכם. לא מפתיע שמקרון בחר לפנות דווקא לפינו. קונצרן האופנה הצרפתי קרינג, אשר כולל את בתי האופנה גוצ’י, בלנסיאגה וסאן לורן, נחשב לכזה שהתחייב בצורה המשמעותית ביותר לצמצום העשייה המזהמת שלו, לעומת תאגידי אופנה ומותגים אחרים. לפני כשבע שנים, הקונצרן החל למדוד את טביעת הרגל האקולוגית שלו ומאז עשה התקדמות משמעותית במיפוי וסטנדרטיזציה של שרשרת האספקה שלו, נקט צעדים למעבר לקראת שימוש באנרגיה מתחדשת והחל לפעול לעידוד ייצור מקיים יותר של חומרי גלם.
לאחר עבודה מאומצת של כארבעה חודשים שהוקדשה להגדרת יעדי העל, חתמו המנהלים הבכירים של 32 תאגידי אופנה, על ההסכם שזכה מאז לשם “ברית האופנה” (The Fashion Pact). מבין החותמים והשותפים למאמץ, ניתן למצוא את שמותיהם למצוא בתי אופנה יוקרתיים כמו שאנל, הרמס, קלווין קליין, ורסאצ’ה, כמו גם מותגים כגון אדידס, נייק, אינדיטקס (זארה), H&M ועוד. חשוב לציין כי LVMH, בית האופנת היוקרה הגדול ביותר בעולם שכולל מותגים כמו לואי ויטון, דיור ופנדי, החליטו שלא להצטרף לשיחות ולחתימה על ההסכם (כנראה בגלל יריבותו הגדולה עם קונצרן קרינג שניהל את המגעים).
היעדים שסומנו בהסכם מבוססים על מהלכים ויוזמות שונות שנוגעות להשפעת תעשיית האופנה על האקלים העולמי, אך כמעט ולא הצליחו להשפיע על המציאות בשטח. כעת, עם העידוד הממשלתי והחבירה לקואליציה אחת, נראה שסיכויי ההצלחה של המאמצים הללו גדולים בהרבה. כמו כן, ההכרזה החגיגית על היעדים שהוצבו, מהווים ללא ספק רף עבור החברות שיעמוד למשפט בעיני הציבור ולא רק מסביב לשולחנות הדיונים של בעלי המניות בחברה.
מה השתנה לאחר שנה של עשייה
במסגרת ההסכם, התחייבו התאגידים לקבוע ביחד יעדי פליטות גזי חממה שעולים בקנה אחד עם הסכם פריז. מכאן, שהמטרה של החותמים היא לעזור בהגבלת ההתחממות הגלובלית ב-1.5 מעלות בלבד מעל הטמפרטורה העולמית הממוצעת בימים הקדם-תעשייתיים. בנוסף, החברות התחייבו כי יציבו לעצמן יעדים שניתן למדוד אותם באשר להשפעה של תעשיית האופנה על הסביבה. מה שמוביל אותנו לימינו-אנו.
מאז אוגוסט 2019 (מפגש ה-G7) ועד כתיבת שורות אלו, כמות החברות החתומות על ההסכם הכפילה את עצמה, ומייצגת כשליש מתעשיית האופנה העולמית. במהלך התקופה הזו, מנכ”לי התאגידים שחתמו על ההסכם כ ניסו לקבוע אסטרטגיה שתוביל למיתון השפעת תעשיית האופנה על האקלים, המגוון הביולוגי והאוקיאנוסים. מבין שבעת הצעדים שהוגדרו, ניתן למצוא צמצום פליטות גזי חממה, הפסקת השימוש באריזות פלסטיק לא נחוצות עד שנת 2025 ומתן תשומת לב להגנה על המגוון הביולוגי המושפע מפעילות התעשייה.
האם הנכונות של חברות ענק שכאלה לקחת על עצמן את האחריות לרגולציה סביבתית היא הדרך הבטוחה לייצר תעשיית אופנה טובה יותר? כנראה שלא. “ההיסטוריה של רגולציה עצמית על ידי מגזרים תעשייתיים עשירה בדוגמאות רעות, וזאת בשילוב עם דגם האופנה המהירה והאינטרסים הפיננסים של חברות האופנה, מעלה חששות כבדים מפני גרין וואש“, מסבירה מיטל פלג מזרחי, חוקרת ומרצה על צריכה, אופנה וצדק סביבתי. “אולם, כל התעוררות בעולם האופנה לכיוון ירוק ואתי יותר, היא התעוררות חיובית שדוחפת את כל עולם האופנה לכיוון הנכון, בטח ובטח כשמעורבים בה כל כך הרבה תאגידים גדולים ומשפיעים. אז מה הפתרון? ראשית, נדרשת רגולציה ממשלתית ועולמית הכוללת בצידה אכיפה משמעותית, אבל ברמה העמוקה יותר, נדרש לחץ ציבורי מסיבי הקורא לעולם אופנה מקיים ואתי, שאינו נשען על דגם האופנה המהירה”.
ואכן, על אף שמעט מאוד השתנה בפעילות של החברות החתומות על הברית, חשוב להישאר אופטימיות. מכיוון שתעשיית האופנה נחשבת כאחת מהתורמות המשמעותיות ביותר למשבר האקלים, אין ספק שהגדרת היעדים הללו והפעילות להשגתם נחוצות לאין שעור. יהיה בעיקר מעניין לראות כיצד בתי האופנה השונים, אשר נוהגים לראות זה את זה כמתחרים, יפעלו ביחד למען מטרה משותפת וחשובה כמו הצלת העתיד של כולנו.
קרדיט תמונה ראשית: Ehimetalor Akhere Unuabona, Unsplash
לעמוד הפייסבוק של מיטל פלג מזרחי, בו תוכלו למצוא מידע מעניין נוסף אודות צרכנות, אופנה וסביבה.
עמוד הבית של The Fashion Pact
