כוכבת הפופ האמריקאית בריטני ספירס יצאה בקריאה להפסיק את הניהול הפוגעני ונצלני בענייניה האישיים והעסקים. לראשונה מאז שהחל המשפט לסיום הסדר האפוטרופסות של ספירס, היא העידה באופן אישי והתחננה על חייה. כזכור, ניהול הקריירה של הזמרת, כמו גם החלטות הנוגעות לחייה האישיים, מצויים בידי אפוטרופוסים בהסדר המכונה קונסרבטוריון מאז שנת 2008.
לא היה לי פשוט לכתוב את האייטם הזה. בתור מי שגדלה על המוסיקה של בריטני ועקבה אחרי סיפור חייה לאורך השנים, התמלאתי זעם ואימה בכל פעם שהתיישבתי לקרוא עוד ועוד כתבות שיצאו בהמשך לעדות שלה בבית המשפט בשבוע שעבר. אם יש משהו שחשוב לי שתיקחו מהכתבה הזו – זה זה: אם זה קרה לבריטני ספירס, זה יכול לקרות לכל אחת מאיתנו. מדובר בצעירה מצליחה, מלאת חיים, מוכשרת ואמביציוזית שהאנשים הכי קרובים שלה ניצלו נקודת משבר גדולה בחייה כדי לשלול ממנה את האוטונומיות והעצמאות שלה עבור בצע כסף.
ציר הזמן בחייה של בריטני ספירס
בריטני ספירס החלה מגיל צעיר מאוד לעבוד בתעשיית המוסיקה והטלוויזיה בערוץ דיסני, אבל הפריצה לחייהן.ם של מיליוני מתבגרות ומתבגרים קרתה בשנת 1998. באותה שנה, בהיותה בת 16 בלבד, שחררה ספירס את הסינגל הראשון שלה, שהפך להיות לאחד הסינגלים הכי פופולריים ומוכרים בכל הזמנים, והוא כמובן “Baby One More Time”. גם כיום, הדיסק שהוציאה, שנושא את אותו השם, הוא האלבום הכי נמכר בעולם שבו מככבת זמרת צעירה.
עם השנים, בריטני גדלה והתבגרה לעיניי המעריצים והמעריצות וכמובן העיתונות וצלמי הפפראצי שעקבו אחריה לכל מקום כדי להשיג סקופים בלעדיים אודות חייה הסוערים. הופעות, הקלטת אלבומים, דייטים עם מפורסמים יותר או פחות, חתונות וילדים – למעשה, כל האירועים המשמעותיים יותר ופחות בחייה של בריטני תועדו ברמה מרשימה (שלא לומר – מפחידה).
במובנים מסוימים, המרדף הבלתי נגמר הזה של צלמי הפפראצי אחר בריטני ספירס לכל מקום אשר הלכה, מסמל את ההתחלה של איבוד האוטונומיה שלה כאדם וכאישה. וזה משהו שהצלחתי להבין רק אחרי שראיתי את הסרט הדוקומנטרי אודות הזמרת ותנועת Free Britney שיצא מוקדם יותר השנה, שנקרא “Framing Britney Spears”.
החל משנת 2007, ספירס החלה להיות נרדפת עוד יותר מתמיד על-ידי הפפראצי, על רקע סכסוך הגירושים והמשמורת הסוער עם בעלה (כיום לשעבר) קווין פדרלין. במסגרת הסכסוך עלו טענות שהיא אינה מסוגלת לתפקד בצורה כשירה כאם לילדיה, ואף עלו שאלות בנוגע לבריאותה הנפשית. בשלב מסוים בריטני מחליטה לגלח את שיערה וכמה ימים לאחר מכן נצפית מנפצת חלון רכב של צלם פפראצי באמצעות מטריה – שני אירועים שכמובן תועדו במצלמות והודפסו על שערי כל עיתוני הרכילות בעולם.
בשנת 2008, לאחר שני אשפוזים בבתי חולים ובמכוני גמילה, אבא של הזמרת, ג’יימי ספירס, עתר לבית המשפט בלוס אנג’לס כדי להעמיד את ביתו לאפוטרופסות זמנית. מה זה אפוטרופסות, את שואלת? מדובר בהסדר במסגרתו אדם או תאגיד הופך להיות מקבל ההחלטות על אדם אחר, אחרי שאותו אדם הוגדר על ידי בית משפט שהוא לא מסוגל לדאוג לעצמו ולענייניו. בית המשפט קיבל את עתירתו, והוא הפך להיות מקבל ההחלטות הבלעדי בקריירה של ביתו, כמו גם בענייניה הכלכליים. מאוחר יותר באותה שנה, האפוטרופסות הורחבה ללא הגבלת זמן.
אני מרשה לעצמי לעצור כאן את ציר הזמן וכי להתעכב על הנקודה הזו. ביקום מקביל היה אולי אפשר לספר את הסיפור של בריטני כצעירה בת-מזל, עם הורים שנתנו לה להגשים את החלום שלה תוך כדי שהם עושים ויתורים משמעותיים בחייהם. גם בהמשך, כאשר בריטני חוותה התמוטטות נפשית, שאולי אפילו הייתה יותר קשה ממה שאנחנו יודעים, העובדה שאבא שלה ביקש לקחת את המושכות מתוך הרצון לעזור לה להשתקם – היה יכול להיות סיפור נפלא ומעורר השראה של אב שמוכן לעשות הכל בשביל הבת שלו. עם זאת חשוב להבין שהסדר אפוטרופסות, כשהוא חל על אנשים בגירים, לרוב מתייחס לאנשים קשישים או לאנשים עם מוגבלויות חמורות עד לרמה של חוסר תפקוד גבוה וחוסר יכולת לעשות החלטות ולהתמודד עם השלכותיהן, בהווה וגם לא בעתיד.
בחינה מהירה של 13 השנים שבריטני נמצאת תחת אותו הסכם – מראה בירור שלא כך הדבר. לאחר שיקום התדמית שלה, היא יצרה מוסיקה חדשה, השיקה 3 אלבומים, הופיעה בתוכניות רבות בטלוויזיה (כולל תקופה שבה שפטה באקס-פקטור האמריקאי) וחתמה (כלומר, חתמו בשבילה) על סדרת הופעות בת ארבע שנים בלאס ווגאס. לאור כל אלו, קצת קשה להאמין שהכוונות של ג’יימי ספירס, אביה של בריטני, היו אכן טהורות כמו שהוא ועורך דינו מבקשים לספר.
על המאבק #freeBritney
על פי הניו יורק טיימס, המונח #FreeBritney מתוארך לשנת 2009, אז הופיע לראשונה באתר מעריצים של בריטני (אחד מבין מאות אלפים) שלא הסכים עם האפוטרופסות. עם זאת, רק 10 שנים מאוחר יותר, כשהזמרת ביטלה באופן פתאומי את ליין ההופעות בלאס וגאס ונכנסה למרכז לבריאות נפש בשנת 2019 זכה הקמפיין לבולטות מחודשת.
מאז ועד היום, רבים ממעריציה של ספירס מאמינים שהיא נאלצת להישאר בצורה כפויה תחת אותו הסדר, ואף ביקשו מהבית הלבן לסיים אותו באמצעות עתירות עם עשרות אלפי חתימות. גם כיום, אנשי קמפיין #FreeBritney מפגינים באופן רבוע מחוץ לדיוני בית המשפט בעניין הסדר האפוטרופסות.
במשך שנים ארוכות ספירס עצמה לא התייחסה באופן ישיר ופומבי לקמפיין #FreeBritney או להסדר האפוטרופסות. ספירס, שמנהלת בעצמה את עמוד האינסטגרם שלה, נוטה להעלות כמעט אך ורק פוסטים אופטימיים ושמחים, בהם היא רוקדת, שרה ומחייכת, מבלי להתייחס לכותרות הנוגעות אליה ולמקרה שלה.
העדות של בריטני
בתחילת השנה עורך הדין של הזמרת הפתיע את בית המשפט והמעורבים בפרשה כאשר ביקש דיון מיוחד במסגרתו תוכל ספירס לפנות ישירות לבית המשפט בנוגע להסדר האפוטרופסות שלה. באותו דיון בבית המשפט בלוס אנג’לס, שהתקיים בשבוע שעבר (24 ביוני 2021), פנתה ספירס לשופט ובמשך עשרים דקות הסבירה מדוע לדעתה הסדר האפוטרופסות צריך להסתיים. בין היתר, הסבירה לשופט כי היא מעוניינת להתחתן ולהביא עוד ילדים לעולם עם בן זוגה הנוכחי, דבר שהיא אינה יכולה לעשות כל עוד היא מצויה תחת אותו הסדר.
העדות המלאה של בריטני ארוכה ולא אביא אותה כאן במלואה (הייתי שמחה לצרף לכן את האודיו שלה, אבל לצערי עד צאת הכתבה הזו הוא הספיק לעלות ולהיעלם מהרשת באותה מהירות בערך). מדבריה, שנאמרים בצורה מאוד נרגשת לכל אורך העדות, ברור שבמשך למעלה מעשור היא חיה בתנאים קשים מאוד. ״אמרתי לכל העולם שאני שמחה, אבל זה לא נכון. הייתי בהכחשה. הייתי בשוק. סבלתי מטראומה”, אמרה ספירס בדיון. “אתה יודע, Fake it ‘till you make it… אבל עכשיו אני אומרת לך את האמת, אוקיי? אני לא מאושרת. אני לא מסוגלת לישון. אני כל כך זועמת. זה מטורף. ואני בדיכאון. אני בוכה מדי יום”.
בנוסף, ספירס סיפרה כי כיום מותקן בגופה התקן תוך רחמי שמונע ממנה להיכנס להריון, על אף בקשותיה לקבוע תור להסיר אותו. זאת מכיוון שלטענתה, המטפלים בענייניה לא מעוניינים שתתחתן עם בן זוגה הנוכחי, סאם אשגרי, ושתביא עימו ילדים. ספירס התייחסה גם לענייניה המקצועיים שמטופלים גם הם במסגרת תהליך האפוטרוסות, וטענה כי “הם עשו עבודה נהדרת בניצול החיים שלי”. בין היתר טענה כי לאורך השנים היא נאלצה לספוג איומים לפיהם לא תורשה לראות את ילדיה או בן-זוגה אלא אם תעבוד עשר שעות ביום.
בשורה החתונה, אותם אנשים שנהנו מפרי עבודתה של בריטני לאורך השנים, נהגו לסחוט את הלימון עד הסוף. הם דאגו שלא תפספס ימי עבודה (אם למשל תכנס להריון), חתמו עבורה על חוזים והופעות, והעבידו אותה שעות ארוכות גם כאשר ביקשה הפסקה; הם שלחו אותה לרופאים מומחים שירשמו לה תרופות שסיממו אותה ולאחר מכן שלחו אותה לרופאים מומחים אחרים שדאגו לתעד את היותה מבולבלת ולא כשירה; הם דאגו לכך שבריטני תצטרך לדווח להם על כל פעולה שהיא מתכננת לעשות, גם הקטנה ביותר, ודאגו להזכיר לה בצורה יומית שהיא למעשה שייכת להם.
המאבק לשחרור בריטני הוא מאבקן של כל הנשים
השליטה המלאה על החיים של בריטני ספירס, צעירה שכיום מתקרבת לגיל 40, היא בלתי מתקבלת על הדעת. ואכן נראה שאילו בריטני הייתה גבר אף אחד לא היה מעז לנהוג בה כך. אני יכולה להעלות על הדעת שמות של מספר ידוענים זכרים שהתמודדו עם חיי התהילה והזוהר בצורה דומה לזו של בריטני – נכנסו ויצאו ממכוני גמילה, התגרשו, הורחקו מילדיהם – ולרגע לא עלתה השאלה האם הם צריכים להיות תחת אותו הסכם מגביל שבריטני חיה תחתיו במשך למעל מעשור. אני מדברת על צ’ארלי שין, בן אפלק, ג’וני דפ ועוד כמה מה-Bad boys של הוליווד, שזכו להיוולד זכרים ולכן נהנים מגורל שונה לחלוטין מזה של בריטני.
זאת ועוד, לדעתי אותה שתלטנות קיצונית היא מפחידה לא רק בגלל הדרך שהיא נעשית ולא רק בגלל שהדבר מעוגן בצורה חוקית על ידי בית משפט, אלא כי מדובר בשתלטנות שאינה מתקיימת רק מאחוריי דלתיים סגורות. במשך שנים עשרות של אנשי מקצוע ידעו וראו – ועדיין לא היו מסוגלים (או שאולי לא רצו) לדווח על הסיטואציה הבעייתית ולהפסיק את השלטון המתעלל של אביה של בריטני בביתו. בנוסף, מקורבים לבריטני טוענים שבמשך שנים היא ביקשה מעורך הדין שלה (שכמובן נבחר ומונה לא על ידי בריטני עצמה אלא על-ידי גורמים מטעם אביה) להגיש ערעור לבית המשפט על הסכם האפוטרופסות אך הוא לא עשה זאת עד כה.
אולי תגידו שזה בגלל התואר שלי במגדר, אבל הקריאה של דבריה של בריטני מהדהדים מבחינתי שליטה פטריארכלית שנועדה להעצים את הממסד הגברי על חשבון האישה שנתפסת חלשה וחסרת מסוגלות. במשך שנים נאלצה בריטני לחיות תחת משטר של פחד ושתלטנות בכל אספקט, כאסירה שלא מורשית לשלוט על הגוף שלה, משפחתה או הכסף שהרוויחה בזעת אפה. באופן אבסורדי, ניכר שדווקא בריטני הוכיחה לאורך השנים שהיא מסוגלת לעשות הרבה יותר מכל גבר אחר שבסביבתה, ובכל זאת אף אחד לא עצר לרגע לחשוב מה המשמעות של הדברים הללו.
ההצעה שלי כי המאבק של בריטני הוא מאבק פמיניסטי אשר מבוסס על היסטוריה ארוכת שנים שמציעה את אותה התייחסות של גברים כלפי נשיהן. למעשה, עד לעת המודרנית, לנשים הייתה כשרות משפטית מוגבלת בלבד, והן לא יכלו להיות בעלות רכוש (היה תמיד שייך לאבא שלהן או לבעל שלהן), הן לא יכלו להחזיק במשמורת על הילדים שלהן וכמובן שלא לעשות דברים כמו להצביע בבחירות. אז מה הפלא שכשאישה – בריטני ספירס במקרה הזה – אומרת משהו, אף אחד מהגברים סביבה לא בדיוק עוצר כדי להקשיב?
