עבור נשים רבות, מגזין Vogue נחשב להיות לא פחות מאשר התנ”ך של האופנה, שידוע ביצירה של סיפורי אגדה ודימויים יוצאי דופן בצורה ויזואלית וטקסטואלית כאחד. לכן, הבחירה להציג את קמלה האריס, סגנית הנשיא הראשונה של ארצות הברית, ככוכבת השער וכתבת התוכן המרכזית של גיליון פברואר, היה הזדמנות עבור המגזין להפעיל את כל התותחים הכבדים כדי לייצר שער היסטורי. לצערי, זה לא מה שקרה.
נכון, התמונות שדלפו השבוע לרשת אמנם לא גרועות בצורה יוצאת דופן, בעיקר אם מבינים לעומק את הרפרנסים הרלוונטיים בצילום. הבגדים שלובשת האריס היו בגדים שהיא הביאה מהבית – בלייזר של מעצב אמריקאי ונעלי קונברס צ’אק טיילור (אולסטארס) שחורות שאותן נהגה לנעול לאורך כל אירועי הקמפיין לקראת הבחירות. הרקע בצבעי וורוד וירוק מתייחס לצבעים הרשמיים של אחוות הנשים Alpha Kappa Alpha, האחווה הראשונה היסטורית של נשים אפרו-אמריקאיות באוניברסיטת הארוורד, שבה הייתה חברה האריס בזמן לימודיה. בצילום עצמו, אותו צילם טיילר מיטשל (הצלם האפרו-אמריקאי הראשון שצילם שער של ווג), נראית סגנית הנשיאה כשהיא משירה מבט בחיוך למצלמה, בצורה נינוחה למדי.
השער של מנפצת תקרות הזכוכית
עד פה, נשמע די סבבה בסך הכל, אך ראוי לבחון את השער בראי ההיסטוריה ולהשוות אותו לשערים אחרים של דמויות מהזירה הפוליטית. בעוד שהאריס היא לא הפוליטיקאית הראשונה שמקבלת את הכבוד להופיע על שער מגזין ווג האמריקאי, אפשר לטעון שדווקא לשער שלה יש משמעות מיוחדת. אחרי ארצות הברית של טראמפ, ההצלחה של האריס בניפוץ לכל הפחות שתי תקרות זכוכית (לא רק האישה הראשונה בתפקיד, אלא גם הראשונה בתפקיד שמגיעה ממוצא אפרו-אמריקאי ואסייתי), נראית כמו התערבות קוסמית שמטרתה להחזיר את התקווה לא רק לעם האמריקאי, אלא לעולם כולו. השער של ווג מטשטש את ההצלחה הזו, ועוד עושה עוד הרבה דברים גרועים לא פחות.
ראשית, יש הטוענים שגוון העור של האריס הולבן בריטוש כלשהוא, או שצולם בתאורה שהביאה לכך שגוון העור שלה נראה הרבה יותר לבן מכפי שהוא באמת. מדובר בביקורת חמורה כלפי המגזין והעורכת שבראשו (אליה אתייחס בהמשך), בין היתר בגלל שכבר בעבר נטען שהמגזין סובל מגישה גזענית כלפי אפרו-אמריקאים. שנית, הצילום כולו נראה כמו תמונה של “מאחורי הקלעים”, נטולה כל סמכותיות או גלאם שהיינו מצפות משער מגזין משמעותי כמו Vogue של אישה משמעותית כמו האריס.
בהקשר זה, כדאי אולי להזכיר שפוליטיקאים נדרשים מידי יום לעשות בחירות הנוגעות למה ילבשו או אפילו איך ידברו ויעמדו – ולאלה השפעה גדולה על הדרך שבו הם נתפסים על ידי הציבור. לשם השוואה שנמצאת אולי בקיצון השני של הסקאלה, אזכיר כי בחודש דצמבר 2020, אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, חברת הקונגרס מניו יורק, הופיעה על שער מגזין Vanity Fair בבגדים שמוערכים בשווי של עשרות אלפי שקלים, מה שגרם לה להיתפס כאליטיסטית ומנותקת מהעם. ההסבר שהבגדים הללו לא לקוחים מהמלתחה הפרטית שלה, אלא הושאלו למטרת הצילומים בלבד, לא הצליח להשקיט את מרבית המתרעמים. קשה לומר האם הסערה האחרונה סביב שער ואנטי פייר השפיעה על הסטיילינג בצילומי השער של Vogue, אבל בכל מקרה ברור שהנסיון רב השנים של המגזין בצילומים שכאלו כבר הדגיש את החשיבות שבבחירות מסוג זה.
"נראית נגישה ואמיתית"
המגזין, אגב, הפיק צילום נוסף של סגנית הנשיאה, כשהיא לובשת חליפת מייקל קורס בצבע תכלת וניצבת על רקע בצבע כתום-זהב. על פי הדיווחים, הצוות של האריס ציפה שדווקא התמונה הזו – שגם היא אגב לא משהו, אבל מילא – תהיה שער המגזין המודפס. עם זאת, התמונה הזו נבחרה בסופו של דבר לככה כשער חלופי למהדורה הדיגיטלית בלבד – מה שאומר שבפועל היא כנראה תשכח מספרי ההיסטוריה.
לפני יומיים (יום שני, 11/1), התייחסה אנה ווינטור, עורכת מגזין Vogue האמריקאי (שלאחרונה אף זכתה לשדרוג במעמדה בהוצאה לאור בה היא עובדת) לסערה שעוררו צילומי השער. דבריה, אשר פורמו ב”ניו יורק טיימס” מעידים כי היא עומדת מאחורי הבחירות שנעשו עבור צילומי השער, וכי “לא הייתה לנו כל כוונה לזלזל בשום צורה בחשיבות ניצחונה המדהים של האריס”. לגבי הבחירה מבין שתי תמונות השער, הוסיפה וינטור כי “כולנו הרגשנו שהתמונה שנבחרה מייצגת טוב יותר את סגנית הנשיא ואת התקופה בה אנו חיים. היא נראית בה נגישה ואמיתית”.
Haters Gonna Hate
על מנת להבין יותר טוב את הקשר שבין נשים בצמרת הפוליטית של ארצות הברית לבין המגזין האופנתי המוביל בעולם, ניסיתי לבחון מיהן אותן נשים שהופיעו על שער המגזין, כמה פעמים ואיך הן נראו בהן. כשעברתי על השערים עצמם, ועל הביקורות שנכתבו עליהם בתקופה שיצאו לאור, הבנתי שבסופו של דבר עצם ההופעה של דמות פוליטית על השער של ווג היא סוגיה שנויה במחלוקת, ולא משנה מה.
מישל אובמה, למשל, זכתה בעשור האחרון ללא פחות מאשר שלושה שערים של המגזין שבכולם היא לובשת שמלה ללא שרוולים שהביאה לגינויים בקרב הקהל היותר שמרני בארצות הברית. בשנת 2017, הופיעה תרזה מיי, אז ראש ממשלת בריטניה, על שער מגזין Vogue האמריקאי וגם השער הזה הפך בעבור מתנגדיה לסממן ויזואלי של כל מה שלא בסדר בגישתה לתפקיד. מצד שני, גם לאי-הופעה על השער יש משמעות נוקבת משלה. כך למשל, בשונה מהגברת הראשונה אובמה, מלניה טראמפ לא זכתה לאורך כל ארבע השנים האחרונות בכבוד להופיע על גבי שער של Vogue. דבר אשר כמובן הביא להתרעמות בקרב תומכי טראמפ, כמו גם מהנשיא-לשעבר עצמו.
לפיכך, הופעת הבכורה של סגנית הנשיא הנבחר על שער המגזין היא רק הסערה התקשורתית האחרונה בשורה של סערות תקשורתיות הנוגעות לשערים של דמויות פוליטיות במגזין האופנה. זה רק הגיוני, שהרי לככב על שער של המגזין הוא החותם הסופי שאת חלק משמעותי ומוביל בתרבות האמריקאית כולה. למעשה, עבור פוליטיקאיות רבות העובדה שהתמונה שלהן מתנוססת תחת הלוגו המפורסם של Vogue הוא הכי קרוב מבחינתן לתהילה שמזוהה עם אנשים שפרצופם מופיע על שטר כסף או לכל הפחות בול.
הרבה יותר מאשר סתם תמונת שער
כשהילרי קלינטון הופיעה על שער המגזין אי שם בשנת 1998, היא הייתה לבושה בשמלת מקסי מקטיפה ועגילי פנינים, כשהלוגו של ווג נכתב בזהב. זה היה שער אייקוני שנזכר עד היום לחיוב – ובצדק. כבר אז, השער ההוא אישש את המסר ששער ב-Vogue הוא פרס נחשק וגושפנקא על השפעה תרבותית, לא רק עבור הכוכבות של הרגע מתעשיית המוסיקה או הקולנוע. זאת הסיבה גם שהשיח סביב השער בכיכובה של האריס הוא משמעותי וחשוב. זה לא רק הבחירות האומללות של זווית הצילום, הסטיילינג או התאורה. אם תמונת השער אמורה לסמל רגע בהיסטוריה של העם האמריקאי, במהלך דיון סוער בנושאים כמו מגזר או גזע – הרי שלתמונה כזו יש כוח משמעותי בהכרעת הדיון.
צילומי השער אמנם התקיימו קצת לאחר הניצחון של ביידן בבחירות לנשיאות, אבל הגיעו לרשת – במקרה או שלא, בדיוק בימים שלאחר ההסתערות של תומכי טראמפ על בניין הקפיטול. חוסר תשומת הלב לתאורה המלבינה, לקמטוטים במכנסיים ולתנוחה שעשויה להתפרש כחוסר ביטחון – כל אלה עלולים להיות לנשק ביד אותם מתפרעים כאילו שהם ההוכחה שהאריס אינה מתאימה לתפקיד החשוב שהופקד בידיה. לפיכך, כעת הכל נמצא בידיים של האריס שתושבע סופסוף בשבוע הבא (20/1) לתפקיד באופן רשמי ובתקווה תעשה עבודה יותר טובה מזו שעשו צוות הפקת השער שלה.
עבור נשים רבות, מגזין Vogue נחשב להיות לא פחות מאשר התנ”ך של האופנה, שידוע ביצירה של סיפורי אגדה ודימויים יוצאי דופן בצורה ויזואלית וטקסטואלית כאחד. לכן, הבחירה להציג את קמלה האריס, סגנית הנשיא הראשונה של ארצות הברית, ככוכבת השער וכתבת התוכן המרכזית של גיליון פברואר, היה הזדמנות עבור המגזין להפעיל את כל התותחים הכבדים כדי לייצר שער היסטורי. לצערי, זה לא מה שקרה.
נכון, התמונות שדלפו השבוע לרשת אמנם לא גרועות בצורה יוצאת דופן, בעיקר אם מבינים לעומק את הרפרנסים הרלוונטיים בצילום. הבגדים שלובשת האריס היו בגדים שהיא הביאה מהבית – בלייזר של מעצב אמריקאי ונעלי קונברס צ’אק טיילור (אולסטארס) שחורות שאותן נהגה לנעול לאורך כל אירועי הקמפיין לקראת הבחירות. הרקע בצבעי וורוד וירוק מתייחס לצבעים הרשמיים של אחוות הנשים Alpha Kappa Alpha, האחווה הראשונה היסטורית של נשים אפרו-אמריקאיות באוניברסיטת הארוורד, שבה הייתה חברה האריס בזמן לימודיה. בצילום עצמו, אותו צילם טיילר מיטשל (הצלם האפרו-אמריקאי הראשון שצילם שער של ווג), נראית סגנית הנשיאה כשהיא משירה מבט בחיוך למצלמה, בצורה נינוחה למדי.
השער של מנפצת תקרות הזכוכית
עד פה, נשמע די סבבה בסך הכל, אך ראוי לבחון את השער בראי ההיסטוריה ולהשוות אותו לשערים אחרים של דמויות מהזירה הפוליטית. בעוד שהאריס היא לא הפוליטיקאית הראשונה שמקבלת את הכבוד להופיע על שער מגזין ווג האמריקאי, אפשר לטעון שדווקא לשער שלה יש משמעות מיוחדת. אחרי ארצות הברית של טראמפ, ההצלחה של האריס בניפוץ לכל הפחות שתי תקרות זכוכית (לא רק האישה הראשונה בתפקיד, אלא גם הראשונה בתפקיד שמגיעה ממוצא אפרו-אמריקאי ואסייתי), נראית כמו התערבות קוסמית שמטרתה להחזיר את התקווה לא רק לעם האמריקאי, אלא לעולם כולו. השער של ווג מטשטש את ההצלחה הזו, ועוד עושה עוד הרבה דברים גרועים לא פחות.
ראשית, יש הטוענים שגוון העור של האריס הולבן בריטוש כלשהוא, או שצולם בתאורה שהביאה לכך שגוון העור שלה נראה הרבה יותר לבן מכפי שהוא באמת. מדובר בביקורת חמורה כלפי המגזין והעורכת שבראשו (אליה אתייחס בהמשך), בין היתר בגלל שכבר בעבר נטען שהמגזין סובל מגישה גזענית כלפי אפרו-אמריקאים. שנית, הצילום כולו נראה כמו תמונה של “מאחורי הקלעים”, נטולה כל סמכותיות או גלאם שהיינו מצפות משער מגזין משמעותי כמו Vogue של אישה משמעותית כמו האריס.
בהקשר זה, כדאי אולי להזכיר שפוליטיקאים נדרשים מידי יום לעשות בחירות הנוגעות למה ילבשו או אפילו איך ידברו ויעמדו – ולאלה השפעה גדולה על הדרך שבו הם נתפסים על ידי הציבור.
לשם השוואה שנמצאת אולי בקיצון השני של הסקאלה, אזכיר כי בחודש דצמבר 2020, אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, חברת הקונגרס מניו יורק, הופיעה על שער מגזין Vanity Fair בבגדים שמוערכים בשווי של עשרות אלפי שקלים, מה שגרם לה להיתפס כאליטיסטית ומנותקת מהעם. ההסבר שהבגדים הללו לא לקוחים מהמלתחה הפרטית שלה, אלא הושאלו למטרת הצילומים בלבד, לא הצליח להשקיט את מרבית המתרעמים. קשה לומר האם הסערה האחרונה סביב שער ואנטי פייר השפיעה על הסטיילינג בצילומי השער של Vogue, אבל בכל מקרה ברור שהנסיון רב השנים של המגזין בצילומים שכאלו כבר הדגיש את החשיבות שבבחירות מסוג זה.
"נראית נגישה ואמיתית"
המגזין, אגב, הפיק צילום נוסף של סגנית הנשיאה, כשהיא לובשת חליפת מייקל קורס בצבע תכלת וניצבת על רקע בצבע כתום-זהב. על פי הדיווחים, הצוות של האריס ציפה שדווקא התמונה הזו – שגם היא אגב לא משהו, אבל מילא – תהיה שער המגזין המודפס. עם זאת, התמונה הזו נבחרה בסופו של דבר לככה כשער חלופי למהדורה הדיגיטלית בלבד – מה שאומר שבפועל היא כנראה תשכח מספרי ההיסטוריה.
לפני יומיים (יום שני, 11/1), התייחסה אנה ווינטור, עורכת מגזין Vogue האמריקאי (שלאחרונה אף זכתה לשדרוג במעמדה בהוצאה לאור בה היא עובדת) לסערה שעוררו צילומי השער. דבריה, אשר פורמו ב”ניו יורק טיימס” מעידים כי היא עומדת מאחורי הבחירות שנעשו עבור צילומי השער, וכי “לא הייתה לנו כל כוונה לזלזל בשום צורה בחשיבות ניצחונה המדהים של האריס”. לגבי הבחירה מבין שתי תמונות השער, הוסיפה וינטור כי “כולנו הרגשנו שהתמונה שנבחרה מייצגת טוב יותר את סגנית הנשיא ואת התקופה בה אנו חיים. היא נראית בה נגישה ואמיתית”.
Haters Gonna Hate
על מנת להבין יותר טוב את הקשר שבין נשים בצמרת הפוליטית של ארצות הברית לבין המגזין האופנתי המוביל בעולם, ניסיתי לבחון מיהן אותן נשים שהופיעו על שער המגזין, כמה פעמים ואיך הן נראו בהן. כשעברתי על השערים עצמם, ועל הביקורות שנכתבו עליהם בתקופה שיצאו לאור, הבנתי שבסופו של דבר עצם ההופעה של דמות פוליטית על השער של ווג היא סוגיה שנויה במחלוקת, ולא משנה מה.
מישל אובמה, למשל, זכתה בעשור האחרון ללא פחות מאשר שלושה שערים של המגזין שבכולם היא לובשת שמלה ללא שרוולים שהביאה לגינויים בקרב הקהל היותר שמרני בארצות הברית. בשנת 2017, הופיעה תרזה מיי, אז ראש ממשלת בריטניה, על שער מגזין Vogue האמריקאי וגם השער הזה הפך בעבור מתנגדיה לסממן ויזואלי של כל מה שלא בסדר בגישתה לתפקיד. מצד שני, גם לאי-הופעה על השער יש משמעות נוקבת משלה. כך למשל, בשונה מהגברת הראשונה אובמה, מלניה טראמפ לא זכתה לאורך כל ארבע השנים האחרונות בכבוד להופיע על גבי שער של Vogue. דבר אשר כמובן הביא להתרעמות בקרב תומכי טראמפ, כמו גם מהנשיא-לשעבר עצמו.
לפיכך, הופעת הבכורה של סגנית הנשיא הנבחר על שער המגזין היא רק הסערה התקשורתית האחרונה בשורה של סערות תקשורתיות הנוגעות לשערים של דמויות פוליטיות במגזין האופנה. זה רק הגיוני, שהרי לככב על שער של המגזין הוא החותם הסופי שאת חלק משמעותי ומוביל בתרבות האמריקאית כולה. למעשה, עבור פוליטיקאיות רבות העובדה שהתמונה שלהן מתנוססת תחת הלוגו המפורסם של Vogue הוא הכי קרוב מבחינתן לתהילה שמזוהה עם אנשים שפרצופם מופיע על שטר כסף או לכל הפחות בול.
הרבה יותר מאשר סתם תמונת שער
כשהילרי קלינטון הופיעה על שער המגזין אי שם בשנת 1998, היא הייתה לבושה בשמלת מקסי מקטיפה ועגילי פנינים, כשהלוגו של ווג נכתב בזהב. זה היה שער אייקוני שנזכר עד היום לחיוב – ובצדק. כבר אז, השער ההוא אישש את המסר ששער ב-Vogue הוא פרס נחשק וגושפנקא על השפעה תרבותית, לא רק עבור הכוכבות של הרגע מתעשיית המוסיקה או הקולנוע. זאת הסיבה גם שהשיח סביב השער בכיכובה של האריס הוא משמעותי וחשוב. זה לא רק הבחירות האומללות של זווית הצילום, הסטיילינג או התאורה. אם תמונת השער אמורה לסמל רגע בהיסטוריה של העם האמריקאי, במהלך דיון סוער בנושאים כמו מגזר או גזע – הרי שלתמונה כזו יש כוח משמעותי בהכרעת הדיון.
צילומי השער אמנם התקיימו קצת לאחר הניצחון של ביידן בבחירות לנשיאות, אבל הגיעו לרשת – במקרה או שלא, בדיוק בימים שלאחר ההסתערות של תומכי טראמפ על בניין הקפיטול. חוסר תשומת הלב לתאורה המלבינה, לקמטוטים במכנסיים ולתנוחה שעשויה להתפרש כחוסר ביטחון – כל אלה עלולים להיות לנשק ביד אותם מתפרעים כאילו שהם ההוכחה שהאריס אינה מתאימה לתפקיד החשוב שהופקד בידיה. לפיכך, כעת הכל נמצא בידיים של האריס שתושבע סופסוף בשבוע הבא (20/1) לתפקיד באופן רשמי ובתקווה תעשה עבודה יותר טובה מזו שעשו צוות הפקת השער שלה.
עדכון מתאריך 22/01: הביקורת הנרחבת, כמו גם הבקשות מהציבור להדפסה של התמונה היותר פורמלית של קמלה האריס על שער המגזין, עשו את שלהם. מגזין Vogue מאפשר הזמנה של מהדורה מוגבלת של המגזין המודפס עם השער השני של קמלה (בחליפה התכלת). עכשיו נראה מי יעיז לומר שלאזרח הקטן אין יכולת להשפיע על הגדולים והחזקים של העולם.
נהנית מהטקסט? אולי תאהבי גם את הסקירה של שערי מגזיני אופנה לכבוד סיכום שנת 2020.
רוצה לקרוא עוד בנושא אקטיביזם פמיניסטי באופנה? מוזמנת לכתבה בנושא האפליה המגדרית שמתחברת במחירי מוצרי הצריכה הנשיים.
