הצצה לארון של: אור בן-עמי

החולצה מהלוק השני נרכשה בחנות “החממה” בקיבוץ כברי. החנות היא בעצם בוטיק אינטימי ומעוצב שמוכר כל מה שנמצא בו – בגדי יד-שניה, עציצי נוי שמכינה עופר בעלת החנות, נעליים בעיצובה של אחותה וכל דבר שנמצא שם. עופר פתחה את החנות יחד עם תקופה חדשה בחייה בה חזרה לגור בקיבוץ בו גדלה ועזבה את עבודתה בתור מורה. זה מרגש לראות נשים מגשימות את החלום שלהן, בכל גיל. וכמו שהתאהבתי בחנות של עופר, התאהבתי גם בעופר עצמה.

את המכנסיים הקצרים רכשתי בסשן סטיילינג עם דניאל המהממת. דניאל הגיעה לארץ לפני 5 שנים מארה”ב והסטודיו שלה, dressed.by.danielle,  נמצא בביתה שבהרצליה. כשמדדתי אותן הן נראו עליי נורא! כשבאתי להוריד דניאל עצרה אותי, סידרה אותן מעט והרימה – פתאום הן נראו שונה לגמרי, ממש כמו בתמונה. אני זוכרת את הסיפור הקטנטן הזה כי זה אחד הרגעים שהזכירו לי שהרבה פעמים כדאי וצריך למדוד. ומה שכיף בסשן של דניאל, זה שהוא אישי ויש בו מספיק זמן לנסות, ללבוש, להוריד, למדוד שוב, להתלבט ולהחליט החלטה שקולה. יש מקום לתת כבוד לבגדים ולא לקנות אותם “על הדרך”.

הסנדלים הכיפיות האלו נקנו בצ’לסי. מצד אחד כל כך טרנדיות (מילה מאוד מעצבנת מבחינתי), ומצד שני כל כך על-זמניות. אני יכולה לחשוב על כל כך הרבה סיטואציות בהן אני נועלת אותן – יציאה עם חברות, דייט במסעדה, יום במשרד או סתם כשאני מסתובבת ברחובות העיר (בעולם מקביל בו אין סגר עכשיו). זו מבחינתי קניה שווה ומושכלת. בכלל יש לי פטיש רציני לנעלי יד-שניה, כי כשאני מוצאת את הזוג הזה שמתאים לי בול – גם במידה וגם בסגנון, אני מרגישה שזה מאצ’ גורלי שכזה שאסור לפספס. ואחרונות חביבות – משקפי שמש שקניתי ב”מלימונים ללימונדה” באחד הסיורים שלי. אני מתה על אקססוריז באופן כללי ואני חושבת שמי שמתקשה לקנות יד-שניה ממש יכולה להתחיל בזה.