במידה מסוימת, אפשר לסכם ולומר שמה שלבשנו לאורך שנת 2020 משקף בצורה מיטבית את השינויים – שלא לומר, השלכות- של כל מה שחווינו במהלכה. הזמן הזה ששהינו בין קירות ביתינו (בין אם מבחירה ובין אם בלית ברירה), איפשר לנו לחשוב מחדש על המלתחה שלנו והאופן שבה היא מתאימה או לא מתאימה לחיים שלנו כפי שהם באמת, ולא כפי שאנחנו חולמות שיהיו. כך מצאנו את עצמנו מנצלות את הסגר הראשון לעשיית סדר בארון הבגדים, במהלכו ספק-נתרמה-ספק-נזרקה כמות אדירה של בגדים שגם כל סניפי הביגודית של ויצ”ו ביחד לא הצליחו להתמודד איתה.
במקביל, גם מה שבחרנו לרכוש במהלך שנת 2020 משקף במידה מסוימת את ההסתכלות החדשה שלנו על החיים. ייתכן שהיו אלו הסגרים שקבעו את גבולות הגזרה שלנו למקסימום קילומטר מהבית, או שזו הייתה אווירת “סוף העולם”, אבל נראה שהצורך לשנות את האופן שבו אנחנו בוחרות את הבגדים שלנו לא פסח כמעט על אף אחת. וכך, בזמן שאנחנו מחכות בציפייה ששנת 2021 תגאל אותנו מייסורינו, נראה שזה רק יהיה נכון להזכר בכל הדברים שגילינו על עצמנו ועל הסטייל שלנו במקביל להתמודדות שלנו עם נזקי הקורונה.
שמנו את הנוחות בראש סדר העדיפויות
בהמשך ישיר להשפעת הקורונה על חיי היומיום שלנו, בגדים נוחים עשויים מבדים רכים ומלטפים המשלבים גומי במקום כפתורים קיבלו מקום מרכזי בשנה החולפת. כעת, עם סיכומה של השנה, אפשר לומר מעבר לכל ספק ש”נוח” הפך להיות הרבה יותר משם תואר לבגדים שיושבים על הטווח שבין פיג’מה לבגדי פנאי, אלא לתיאור של המצב הקיומי שלנו בתקופה האחרונה. הרי תכלס, מי מאיתנו לא איחלה לעצמה שנה של הפסקה מהחזיות, הג’ינס הלוחץ והאיפור, ואז נתקפה בבהלה כשהמשאלה שלה אשכרה התגשמה?
בקיצור, מה שלא הצליחו לעשות קובעי הטרנדים הגדולים והמשפיעים ביותר בעולם, הצליחה לעשות מגיפה בקנה מידה עולמי. ממותגי העל ובתי האופנה היוקרתיים ביותר ועד למותגי האופנה המהירה הכי צ’יפ שיש – חליפות הטרנינג ובגדי הנוחות זכו השנה לאינספור פרשנויות, ואנחנו אימצנו לחיקינו את כולם באהבה. פריטים כמו חליפות טרנינג, קרדיגנים רקומים וסנדלים עם גרביים הפכו לפריטים נחשקים בצורה לא פורפורציונלית למידת הזלזול שהייתה לנו כלפיהם לפני 12 חודשים.
המסכות הפכו לחלק בלתי נפרד מהאאוטפיט שלנו
כשהמגפה העולמית פרצה את גבולות המזרח הרחוק אי שם בתחילת השנה, השימוש במסכות הפך לצורך קריטי. בחודש מרץ, המעצב האמריקאי כריסטיאן סירנו החל לייצר בעזרת צוות העובדים בסטודיו שלו מסכות לעובדי שירותי הבריאות בארצות הברית. זה היה רעיון חדשני ופורץ דרך, אבל גם פתרון עבור העובדים שברגע אחד מצאו את עצמם מחוסרי מעש (בעקבות ביטולי אירועי האופנה הגדולים של השנה). מאז, מעצבים רבים נוספים הלכו בעקבותיו והסבו את עבודתם לייצור ציוד רפואי כמו מסכות או חלוקי רופאים.
במקביל, המסכות עצמן הפכו גם הן למוקד עניין אופנתי, גם אם בלית ברירה. ככל שהתחלנו להתרגל לכך שהמסיכות הן חלק בלתי נפרד מהמלתחה שלנו השנה, כך זה נעשה ברור יותר שמדובר בהזדמנות לצאת בהצהרה לעולם. כך מצאנו את עצמנו מתחילות אוסף של מסכות בד כאילו שהיו משקפי שמש או תכשיט שמעטר את פנינו. מה יהיה גורלן של המסיכות הללו בשנת 2021? עוד מוקדם לקבוע, אבל לא הייתי ממהרת להיפרד מהן עדיין.
הדיעה הפוליטית נכנסה לשדה האופנתי
כאילו שמגיפת הקורונה לא הספיקה לנו, שנת 2020 הביאה עלינו עוד כמה צרות שגרמו לנו להבין שאנחנו לבד במערכה על הדרישה לאחריות מוסרית וחברתית. ההבנה הזו הופנמה במהלך השנה גם על-ידי מעצבי אופנה, כפי שכבר תיארתי באחת מהכתבות הראשונות במגזין. העובדה שתעשיית האופנה בחרה לנקוט עמדה בנושאים כמו פוליטיקה וצדק חברתי, דבר שעד 2020 היא נטתה שלא לעשות, הוכיחה מעבר לכל ספק שאנחנו ביחד באותה קלחת.
קרוב לוודאי שארחיב על הנושא בהמשך, אבל מרגישה שבשנה הזו אופנה הפכה להיות כלי חשוב ומרכזי להבעת עמדה, כשלמרבה הצער היו לא מעט אירועים שראוי היה לתת עליהם את הדעת. בעוד שבארצות הברית המסר הבולט ביותר של השנה היה הקריאה ללכת להצביע בבחירות לנשיאות (דבר שהוכיח את עצמו בסופו של דבר), אצלנו בישראל המסר המרכזי היה הבקשה להצטרף למחאה הציבורית על המצב המוסרי הבעייתי אליו הדרדרנו בשנים האחרונות.
התחלנו לחשוב יותר על הסביבה
אלו לא רק הידיעות על מותם של מאות אלפי אנשים ברחבי העולם בעקבות וירוס קטלני שהופיע לפתע בחיינו, שגרמו לנו לחשוב יותר מתמיד על מצבו הנוכחי של כדור הארץ. שריפות קטסטרופליות, סופות משתוללות, בצורות עזות וכמובן וירוס קטלני במיוחד – שנת 2020 הייתה שנה שבה לא יכולנו שלא לחשוב על מצבו ההולך ומחמיר של כדור הארץ. להזכירכן, השנה החלה עם שריפות ענק באוסטרליה שכילו כשישה אחוזים משטחי היבשת והביאו למותם של כמעט שלושה מיליון בעלי חיים. בהמשך השנה מספר מדינות בארצות הברית נאלצו להתמודד עם שריפות ענק משל עצמן, כשבמקביל מדינות אחרות סבלו מתקופת בצורת ממושכת.
ובכל זאת, על רקע כל אלו התחילה התעניינות ברחבי העולם ברכישה של פריטי וינטג’ ויד שנייה, כמו גם בגדים ממוחדשים. מג’יג’י חדיד והמעיל שרכשה ב-Depop ועד שמלת הכלה המשומשת-מחודשת שלבשה הנסיכה ביאטריס לחתונתה האינטימית – פריטי וינטג’ ויד שנייה הפכו השנה נחשקים יותר מתמיד, והמגמה הזו לא צפויה לחלוף בקרוב (תודה לאל). בסקר שנערך על ידי חברת הייעוץ BCG עבור חברת הרי-סייל Vestiaire Collective, כמות האנשים שטוענים שהם נדרשים לרכוש פריטי יד שנייה כדי לנהל אורח חיים מקיים רק הולך ועולה מאז שנת 2018, וצפוי להמשיך לעלות בשנים הקרובות.
התייחסנו לאופנה כאמצעי לבריחה מהמציאות
אם לומר את זה בפשטות – השנה יותר מכל שנה אחרת, השתמשנו באופנה כדי להסיח את דעתנו מהאסונות והמשברים שחווינו לכל אורכה של 2020. למעשה, לטענת חברת חיזוי הטרנדים Fashion Snoops, טרנד הקוטג’קור (Cottagecore) שהיה מבין הטרנדים החביבים עלינו השנה, נולד מתוקף הרצון של אנשים לברוח אל הכפר בזמן שהם היו סגורים בין קירות ביתם בעיר. זו הייתה גם כנראה הסיבה שעפנו על כל אתגר אופנתי מהטיקטוק, לבשנו כרית בתור שמלה, ראינו כל שנייה מהסדרה “אמילי בפריז” (אפילו שלא חיבבנו אותה במיוחד) והתנסינו הרבה יותר מידי בטכניקות טאי-דאי וקיפולי ארון כאילו היינו מארי קונדו בעצמה.
כעת, כשאנחנו נמצאות רק בתחילת הסגר השלישי שימשיך ללוות אותנו גם לשבועות הראשונים של שנת 2021 נראה שמדובר במגמה נוספת שתמשיך איתנו גם בשנה החדשה. תשמרו על האנרגיה היצירתית שלכן, אקובייבס יקרות – אתן תצטרכו אותה גם השנה.
שמנו את הנוחות בראש סדר העדיפויות
בהמשך ישיר להשפעת הקורונה על חיי היומיום שלנו, בגדים נוחים עשויים מבדים רכים ומלטפים המשלבים גומי במקום כפתורים קיבלו מקום מרכזי בשנה החולפת. כעת, עם סיכומה של השנה, אפשר לומר מעבר לכל ספק ש”נוח” הפך להיות הרבה יותר משם תואר לבגדים שיושבים על הטווח שבין פיג’מה לבגדי פנאי, אלא לתיאור של המצב הקיומי שלנו בתקופה האחרונה. הרי תכלס, מי מאיתנו לא איחלה לעצמה שנה של הפסקה מהחזיות, הג’ינס הלוחץ והאיפור, ואז נתקפה בבהלה כשהמשאלה שלה אשכרה התגשמה?
בקיצור, מה שלא הצליחו לעשות קובעי הטרנדים הגדולים והמשפיעים ביותר בעולם, הצליחה לעשות מגיפה בקנה מידה עולמי. ממותגי העל ובתי האופנה היוקרתיים ביותר ועד למותגי האופנה המהירה הכי צ’יפ שיש – חליפות הטרנינג ובגדי הנוחות זכו השנה לאינספור פרשנויות, ואנחנו אימצנו לחיקינו את כולם באהבה. פריטים כמו חליפות טרנינג, קרדיגנים רקומים וסנדלים עם גרביים הפכו לפריטים נחשקים בצורה לא פורפורציונלית למידת הזלזול שהייתה לנו כלפיהם לפני 12 חודשים.
המסכות הפכו לחלק בלתי נפרד מהאאוטפיט שלנו
כשהמגפה העולמית פרצה את גבולות המזרח הרחוק אי שם בתחילת השנה, השימוש במסכות הפך לצורך קריטי. בחודש מרץ, המעצב האמריקאי כריסטיאן סירנו החל לייצר בעזרת צוות העובדים בסטודיו שלו מסכות לעובדי שירותי הבריאות בארצות הברית. זה היה רעיון חדשני ופורץ דרך, אבל גם פתרון עבור העובדים שברגע אחד מצאו את עצמם מחוסרי מעש (בעקבות ביטולי אירועי האופנה הגדולים של השנה). מאז, מעצבים רבים נוספים הלכו בעקבותיו והסבו את עבודתם לייצור ציוד רפואי כמו מסכות או חלוקי רופאים.
במקביל, המסכות עצמן הפכו גם הן למוקד עניין אופנתי, גם אם בלית ברירה. ככל שהתחלנו להתרגל לכך שהמסיכות הן חלק בלתי נפרד מהמלתחה שלנו השנה, כך זה נעשה ברור יותר שמדובר בהזדמנות לצאת בהצהרה לעולם. כך מצאנו את עצמנו מתחילות אוסף של מסכות בד כאילו שהיו משקפי שמש או תכשיט שמעטר את פנינו. מה יהיה גורלן של המסיכות הללו בשנת 2021? עוד מוקדם לקבוע, אבל לא הייתי ממהרת להיפרד מהן עדיין.
התייחסנו לאופנה כאמצעי לבריחה מהמציאות
אם לומר את זה בפשטות – השנה יותר מכל שנה אחרת, השתמשנו באופנה כדי להסיח את דעתנו מהאסונות והמשברים שחווינו לכל אורכה של 2020. למעשה, לטענת חברת חיזוי הטרנדים Fashion Snoops, טרנד הקוטג’קור (Cottagecore) שהיה מבין הטרנדים החביבים עלינו השנה, נולד מתוקף הרצון של אנשים לברוח אל הכפר בזמן שהם היו סגורים בין קירות ביתם בעיר. זו הייתה גם כנראה הסיבה שעפנו על כל אתגר אופנתי מהטיקטוק, לבשנו כרית בתור שמלה, ראינו כל שנייה מהסדרה “אמילי בפריז” (אפילו שלא חיבבנו אותה במיוחד) והתנסינו הרבה יותר מידי בטכניקות טאי-דאי וקיפולי ארון כאילו היינו מארי קונדו בעצמה.
כעת, כשאנחנו נמצאות רק בתחילת הסגר השלישי שימשיך ללוות אותנו גם לשבועות הראשונים של שנת 2021 נראה שמדובר במגמה נוספת שתמשיך איתנו גם בשנה החדשה. תשמרו על האנרגיה היצירתית שלכן, אקובייבס יקרות – אתן תצטרכו אותה גם השנה.
הדיעה הפוליטית נכנסה לשדה האופנתי
כאילו שמגיפת הקורונה לא הספיקה לנו, שנת 2020 הביאה עלינו עוד כמה צרות שגרמו לנו להבין שאנחנו לבד במערכה על הדרישה לאחריות מוסרית וחברתית. ההבנה הזו הופנמה במהלך השנה גם על-ידי מעצבי אופנה, כפי שכבר תיארתי באחת מהכתבות הראשונות במגזין. העובדה שתעשיית האופנה בחרה לנקוט עמדה בנושאים כמו פוליטיקה וצדק חברתי, דבר שעד 2020 היא נטתה שלא לעשות, הוכיחה מעבר לכל ספק שאנחנו ביחד באותה קלחת.
קרוב לוודאי שארחיב על הנושא בהמשך, אבל מרגישה שבשנה הזו אופנה הפכה להיות כלי חשוב ומרכזי להבעת עמדה, כשלמרבה הצער היו לא מעט אירועים שראוי היה לתת עליהם את הדעת. בעוד שבארצות הברית המסר הבולט ביותר של השנה היה הקריאה ללכת להצביע בבחירות לנשיאות (דבר שהוכיח את עצמו בסופו של דבר), אצלנו בישראל המסר המרכזי היה הבקשה להצטרף למחאה הציבורית על המצב המוסרי הבעייתי אליו הדרדרנו בשנים האחרונות.
התחלנו לחשוב יותר על הסביבה
אלו לא רק הידיעות על מותם של מאות אלפי אנשים ברחבי העולם בעקבות וירוס קטלני שהופיע לפתע בחיינו, שגרמו לנו לחשוב יותר מתמיד על מצבו הנוכחי של כדור הארץ. שריפות קטסטרופליות, סופות משתוללות, בצורות עזות וכמובן וירוס קטלני במיוחד – שנת 2020 הייתה שנה שבה לא יכולנו שלא לחשוב על מצבו ההולך ומחמיר של כדור הארץ. להזכירכן, השנה החלה עם שריפות ענק באוסטרליה שכילו כשישה אחוזים משטחי היבשת והביאו למותם של כמעט שלושה מיליון בעלי חיים. בהמשך השנה מספר מדינות בארצות הברית נאלצו להתמודד עם שריפות ענק משל עצמן, כשבמקביל מדינות אחרות סבלו מתקופת בצורת ממושכת.
ובכל זאת, על רקע כל אלו התחילה התעניינות ברחבי העולם ברכישה של פריטי וינטג’ ויד שנייה, כמו גם בגדים ממוחדשים. מג’יג’י חדיד והמעיל שרכשה ב-Depop ועד שמלת הכלה המשומשת-מחודשת שלבשה הנסיכה ביאטריס לחתונתה האינטימית – פריטי וינטג’ ויד שנייה הפכו השנה נחשקים יותר מתמיד, והמגמה הזו לא צפויה לחלוף בקרוב (תודה לאל). בסקר שנערך על ידי חברת הייעוץ BCG עבור חברת הרי-סייל Vestiaire Collective, כמות האנשים שטוענים שהם נדרשים לרכוש פריטי יד שנייה כדי לנהל אורח חיים מקיים רק הולך ועולה מאז שנת 2018, וצפוי להמשיך לעלות בשנים הקרובות.
איך אתן מסכמות את השנה? ספרו לי בתגובות!
