לפי דו”ח חדש של Business of Fashion, כל 15 תאגידי האופנה הגדולים בעולם נמצאים בפיגור משמעותי בכל הנוגע לעמידה ביעדים החברתיים והסביבתיים של הסכם האקלים בפריז ויעדי פיתוח בר-קיימא של האו”ם. בשלב הראשון, האינדקס מתייחס ל-15 החברות והתאגידים הגדולים בשלוש קטגוריות: אופנה גבוהה (קרינג, LVMH, HERMES וכו’, אופנת רחוב גבוהה (H&M, ZARA, LEVI’S וכו’) ובגדי ספורט.
במסגרת הדו”ח, החברות קיבלו ציונים של 0-100 בהתייחס למאמצים שהן עושות כדי לעמוד ב-16 היעדים שנקבעו ע”י האו”ם בהסכם פריז, בתחומים כגון: פליטות גזי חממה, טיפול בפסולת, זכויות עובדים, שימוש במים וחומרי גלם. בנוסף, הדו”ח התייחס גם לרמת השקיפות של החברות וכמה מידע אודות מדיניות החברה בנושאים השונים היה זמין לציבור הרחב.
לחץ מדיני מתון
במחקר שפורסם בשנת 2019, ע”י ה-UN Alliance for Sustainable Fashion, נמצא כי תעשיית האופנה היא התעשייה השנייה בגודלה בצריכת מים ואחראית על 8-10 אחוזים מפליטות הפחמן העולמיות (שזה יותר מכל הטיסות הבינלאומיות והספנות הימית ביחד, סתם כדי לסבר את האוזן). מאז ההתערבות של האו”ם ומדינות האיחוד האירופי בקידום יעדים ברי קיימא ברמה עולמית, תעשיית האופנה נמצאת בלחץ הולך וגובר להפוך להיות ידידותיות יותר לסביבה ולחברה. הבעיה מתחילה כאשר ישנה התמקדות בהצהרות על יעדים במקום ביעדים הקונקרטיים לקראת ההגשמה שלהן. לפי הדו”ח, “נהלי העבודה העמומים וההגדרות המטושטשות של מה נחשב להיות התקדמות ‘טובה” מסבכים את הניתוח המדויק עוד יותר, ויוצרים תמונה מבולבלת היכן הענף נמצא ומהם הצעדים הנדרשים כדי לנקות אחר מעשיו”.
עם זאת, לא ניתן להאשים את התאגידים בלבד. כבר בהסכם פריז, עליו חתומות כזכור כמעט 200 ממדינות מרחבי העולם, הוגדרו יעדים בקווים כלליים בלבד וכמעט שלא התייחסו ליישומן בפועל. כך למשל, מדבר על הגבלת ההתחממות הגלובלית לפחות מ-2 מעלות צלזיוס עד שנת 2050, אבל לא ממש מדבר איך מורידים את היעד השאפתני הזה לקרקע. האם חברות צריכות להגיע לאיזון מוחלט בפליטות גזי החממה שלהן, או שעליהן לשאוף לפחמן נייטרלי? והאם דינן של התאגידים הגדולים כדין החברות היותר קטנות? בקיצור, בלאגן!
והזוכה הוא...?
מבט מהיר על סיכום נתוני האינדקס, מציע שישנם מנצחים ומפסידים ברורים. תאגיד קרינג (שמאגד תחתיו חברות כמו גוצ’י, YSL, בלאנסיאגה ואחרים) דורגה במקום הראשון, ואילו חברת בגדי הספורט Under Armour דורגה במקום האחרון. קרינג הצטיינה גם בביצועי השקיפות, לצד חברת Nike, ואילו תאגידים וחברות כגון לוי’ס, תאגיד PVH (טומי הילפיגר וקלווין קליין, ותאגיד VF (ואנס, טימברלנד, דה נורת’ פייס וכדומה) דורגו במקום הגבוה ביותר במאמצים להפחתת פליטות גזי חממה.
עם זאת, אם נבחן לעומק את התוצאות נראה שהמצב לא טוב, בלשון המעטה. הציון הממוצע של החברות היה בסך הכל 36 נקודות (מתוך 100, כן?) ואפילו קרינג (הזוכה במקום הראשון זכתה כאמור) קיבלה ציון של 47 נקודות בלבד. בנוסף, כל החברות דורגו במיקומים מאוד נמוכים בכל הנוגע לזכויות עובדים ולמדיניות הטיפול בפסולת. “רבות מהחברות הגדולות בענף האופנה עדיין לא יודעות או לא חושפות מהיכן מגיעים המוצרים שלהן, וככל שמתרחקים בשרשרת האספקה כך הדברים נעשים יותר עמומים”, מסביר הדו”ח. “זה מאפשר ניצול והפרות של זכויות אדם ויוצר קשיים במדידת ההשפעה הסביבתית של התעשייה”.
בשורה התחתונה, הדו”ח מראה מעבר לכל ספק שלתעשיית האופנה דרך מאוד ארוכה כדי להגיע למצב שבו היא תעמוד בקנה אחד עם המדיניות הסביבתית והחברתית הנדרשת כיום. בנוסף, מהדו”ח משתמע שיש צורך בכמות גדולה של יצירתיות, חדשנות ושיתוף פעולה נרחב כדי להביא את התעשייה למקום טוב והוגן יותר.
