עם מלתחת בגדים שמשדרת נשיות, עוצמה ותעוזה, רות ביידר גינסבורג הוכיחה שמוח מבריק וחוש סטייל משובח יכולים ללכת יד ביד. בימי חיה, הספיקה גינסבורג לשתף שצווארוני התחרה שהייתה מקפידה ללבוש ביחד עם גלימת השופטת שלה היו לא פחות מאשר הצהרה אופנתית ופוליטית.
שנת 2020 תזכר לדורות כשנה שגבתה מאיתנו לא מעט כוחות, חוסן בריאותי, שפיות נפשית – ואת רות ביידר גינסבורג. ביום שישי, ה-18 בספטמבר, נפטרה גינסבורג, האישה השנייה שכיהנה כשופטת בבית המשפט העליון האמריקאי ואחת מהחלוצות המשמעותיות ביותר בתחום זכויות נשים. על אף המראה השברירי והצנום שלה (45 קילו המתפרסים על פני מטר וחצי בסה”כ), גינסבורג הייתה אחת מהנשים היותר קשוחות וחזקות שהתהלכו על פני כדור הארץ, ושימשה כקול משמעותי לא רק עבור אוכלוסיות מוחלשות אלא עבור רבים מהעם האמריקאי הליברלי. אף שברור שהמורשת המשפטית והחוקתית שהותירה אחרי השופטת גינסבורג היא המתנה המשמעותית ביותר לאנושות בכלל ולנשים בפרט, לא ניתן להכחיש את חשיבותה כמודל לחיקוי עבור נשים וגברים כאחד.
מכיוון שמדובר באישה שהייתה לה קריירה ענפה ומלאת הישגים, מצד אחד בא לי לספר לך על כולם ומצד שני אני לא רוצה לחפור יותר מידי. אז אזכיר בכמה מילים חלק מפועלה, ואני מקווה שהתקציר הזה יגרום לך לרצות ללמוד עליה עוד קצת… גינסבורג למדה משפטים באוניברסיטת הארוורד וקולומביה, והייתה מבין הנשים הבודדות בכיתתה; במקביל ללימודיה, נאלצה לטפל בבעלה שחלה אז בסרטן קשה (אך שרד) ולעזור לו להשלים את לימודי המשפטים שלו, וזאת כשהבת שלהם הייתה רק תינוקת; לאחר סיום לימודיה, כיהנה כמרצה למשפטים באוניברסיטה בניו ג’רזי, אז גם ייסדה את כתב העת הראשון למשפט לזכויות נשים בארה”ב; לימדה באוניברסיטת קולומביה והייתה האישה הראשונה שקיבלה קביעות כפרופסור; הייתה שותפה לניסוח החוק המתייחס לאפליה על בסיס מגדרי; הייתה שותפה בהקמת פרוייקט זכויות הנשים במסגרת האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות, והובילה את הפרוייקט כעורכת הדין הראשית שלו; החל מ-1980 מונתה ע”י נשיא ארה”ב קרקט לשופט בבית המשפט הפדרלי, תפקיד שבו כיהנה כ-13 שנה. בשנת 1993, מונתה ע”י נשיא ארה”ב קלינטון לשופטת בבית המשפט העליון של אמריקה (היא הייתה האישה השנייה בלבד שמונתה לתפקיד זה); הובילה שורה של פסקי דין שעסקו בתיקון אפליית נשים בחוקים אמריקניים.
יותר מסתם עוד פריט אופנתי
בשנת 2014, זכינו לקבל הצצה קטנה למשרד של השופטת, ובין היתר גם לארון הבגדים המוצב בו, במסגרת ראיון עם העיתונאית ואשת הטלוויזיה קייטי קוריק. כשפתחה גינסבורג את דלתות ארון העץ המרשים, היא חשפה את הגלימות השחורות הארוכות שהיא מחוייבת ללבוש כשופטת בבית משפט ואת אוסף הצווארונים הגדול שהחזיקה לצידם. הצווארונים נאספו מכל רחבי העולם, והיו עשויים מחומרים שונים (מפנינים וחרוזים ועד תחרות בעבודת יד) שנבחרו בקפידה עבור כל סוג של אירוע או הצגת חוות דעת בבית המשפט.
בראיון לוושינגטון פוסט בשנת 2009, הסבירה השופטת את החשיבות שיש לצווארונים הללו. לטענתה, הגלימה הסטנדרטית של שופט בבית משפט מותאמת לגבר שכן היא נותנת מקום להראות את החולצה והעניבה שלובש השופט מתחתיה, כאשר במקביל עד היום לא מייצרים גלימות המותאמות למידותיהן וצרכיהן של נשים. כשהצטרפה לספסל שופטי בית המשפט העליון כאישה השנייה, ביחד לסנדרה דיי אוקונור, הן חשבו שזה יהיה מתאים לכלול כחלק מההופעה שלהן כשופטת פריט האופייני לבגדי נשים. בדומה לגברים שלבשו חליפות מחוייטות כדי לבסס את מעמדם השולט במקום העבודה, כך ביקשה גינסבורג ללבוש פריט נשי מובהק בצורה עקבית, כדי להוכיח שניתן להיות גם נשית וגם עוצמתית.
חשוב לזכור שבשנים שגינסבורג שימשה כעורכת דין ומשפטנית, נשים עדיין עטו על עצמן חליפות במראה גברי כדי להשוות את עצמן בצורה חיצונית לעמיתיהן הגברים. מכאן, הרעיון של לנכס פריט לבוש כמו גלימת השופט ולהפוך אותו לנשי בלתי מתנצלת היה מעשה כמעט רדיקאלי. הן לא רצו להיטמע בתוך חבורת הגברים שסבבו אותן (גינסבורג גם ככה לא ממש יכלה, כשהייתה כזו נמוכת קומה וצנומה), אלא לבלוט עוד יותר לעומתם. היו כאלה שטענו שהבחירה להדגיש את הנשיות במקום שנחשב להיות גברי הוא טעות עבור גינסבורג, אבל תהיו בטוחות שהיא שהצליחה לבסס את מקומה על אף היותה אישה.
ההנאה של גינסבורג מפריטי אופנה נשיים לא הסתיימה בצווארונים המהודרים, והיא גם נודעה בכפפות רשת הדייגים שלה (אותן עטתה בין היתר לדיוקן שלה עבור גיליון “100 האנשים המשפיעים ביותר” של מגזין TIME משנת 2015). אבל הקולרים היו סוג של כלי נשק או לכל הפחות הצהרה פוליטית של ממש. כשדיברה למען רוב בית המשפט, היא נהגה ללבוש את הצווארון אותו כנתה “צווארון דעת הרוב”, שהיה צווארון סרוג בצבע בז’. צווארון דעת המיעוט שלה, הייתה שרשרת סטייטמנט שחורה עם אבנים מודבקות מבננה רפבליק שמזכירה במראה שלה חתיכה של שיריון מעוצב.
לסיכום, אם אתן לא לגמרי מכירות את דמותה של אחת מהנשים היותר משפיעות בהיסטוריה המשפטית (ואולי בכלל) של אמריקה (ובעקבות כך – העולם כולו), אני ממליצה לכן לצפות בשני סרטים נפלאים. הסרט הראשון הוא סרט דוקו אודות חיה המרתקים של גינסבורג, שנקרא RBG ששודר לראשונה לפני שנתיים (ניתן למצוא כיום בנטפליקס). גם מי שפחות מתחברת לסרטי דוקו, לדעתי עדיין תאהב את הסרט, כי הוא לגמרי גורם לכל אחת להתמלא השראה ולהאמין שאנחנו באמת מסוגלות לעשות מה שאנחנו רוצות אם אנחנו רק מאמינות בעצמנו ובמטרה שלנו. הסרט השני הוא סרט המבוסס על חיה של גינסבורג (אם כי לקחו שם קצת חופש אמנותי) שנקרא On the Basis of sex, שיצא בשנת 2018, בכיכובה של פליסיטי ג’ונס (שמגלמת את רב”ג), לצד שחקנים נוספים כמו ארמי האמר וג’סטין ת’רו.
אגב, אתן מצליחות לחשוב על עוד דמויות נשיות חזקות עם הצהרה אופנתית מובהקת? יש כבר יש כמה רעיונות, אבל רוצה לשמוע קודם כל אתכן…
קרדיט תמונה ראשית: Supreme Court of the United States
