שקד קמחי
אקטיביסטית, סטודנטית לעיצוב בשנקר ובעלת המותג "חולצה מחפיצה"
כל הידיים שלי מלאות בדבק. יש לי גם דבק בשיער ועוד כמה מריחות על החולצה והמכנסיים. אני עומדת מול הכתובת הגדולה שיצרנו בתוך בליל תחושות שנעות בין התרגשות לכאב. הכתובת אומרת: “תמיד אנסה לשנות דברים לטובה, אפילו אם זה הדבר הקטן ביותר. כל הזמן אשאף ליותר, כי אני יודעת שאני יכולה“. אלה המילים של מאיה ווישניאק ז”ל, אישה צעירה בת 21 שנרצחה על ידי בן זוגה בחודש מאי האחרון, וזאת מהות הפרויקט שהוביל אותי לנקודה הזאת שבה אני עומדת מול קיר גדול במכללת שנקר עם כתובת של המילים שלה, מלאה בדבק.
בואו נחזור אחורה בזמן.
בסוף חודש אוקטובר הגיע אלי פוסט שכתבה שירה ווישניאק, אחותה של מאיה. היא כתבה בו שיש ציורים ותכשיטים שמאיה יצרה והיא הייתה רוצה ליצור מהם מוצרים כמו חולצות מודפסות כדי לגייס כספים למקלטים לנשים. ישר כתבתי לה שאני אשמח לעזור בכל דרך שאוכל. בשלוש שנים האחרונות אני מנהלת ומתפעלת את חולצה מחפיצה, פרויקט של חולצות מודפסות עם כיתובים ואיורים שהמטרה שלהן הוא ליצור שיח סביב השפה והיחס לנשים, כשהרווחים מהמכירות עוברים כתרומה לעמותות שונות. החיבור בין העשייה שלי לבין הכוונות של שירה היה מושלם, אבל אז קרה דבר אפילו מושלם יותר. הפוסט של שירה הגיע גם לאגודת הסטודנטיות והסטודנטים בשנקר (שם אני לומדת), ולקראת יום המאבק באלימות נגד נשים החלטנו להפוך את הדפסת החולצות לפרויקט רשמי של האגודה.
אנחת רווחה. אני מורידה את הקבצים ששירה שלחה לי עם הציורים של מאיה ופותחת את הציור הראשון. הוא פשוט יפיפה, וגם הבא בתור, וגם זה שאחריו. המון רגישות, עדינות וכישרון שזורים להם בין פרחים, דמויות, וצורות אבסטרקטיות שונות שמאיה ציירה. מעבר לכך שהם יפים, הם גם רישומים שנעשו בצבע אחד, שזה מושלם להדפסת רשת שאותה אנחנו מתכננות לעשות. לא ייקח הרבה זמן להכין אותם לקראת ההדפסה.
טעיתי. אני פותחת את הציור הראשון לעריכה, והכל קורה כל-כך לאט. אני עובדת בהססנות, באיטיות, בזהירות מרבית. אלה הציורים שלה, ואני צריכה להתערב בהם. אלה שינויים קטנים של עיבוי קווים וסגירת רווחים קטנים, אבל עדיין כל נגיעה מרגישה לי קריטית, כל שינוי הוא עולם ומלואו. אחרי 3 שעות עבודה אני מבינה שאני עובדת בכזה זום אין שהשינויים שאני עושה בכלל לא נראים לעין.
אני לא (עובדת) לבד.
היינו 7 סטודנטיות בפורום החשיבה הראשוני וחילקנו את העבודה בינינו לסגירת הכנות להדפסה, יצירת קשר עם מעצבות ליצירת שיתופי פעולה, תיאומים ואישורים מול שנקר, תכנון הצילומים של החולצות ועוד שלל הכנות וסידורים. בסופו של דבר בביצוע עצמו היינו יותר מ-20 סטודנטיות שנרתמו להדפיס על חולצות, לצלם, לפרסם ולעזור כדי שהכל יצא על הצד הטוב ביותר.
הכל קורה במקביל. בזמן שעבדנו על כתובת הקיר היו עוד סטודנטיות שהדפיסו על חולצות בסדנה, ובמקביל כבר התחילו ההכנות לקראת הצילומים של החולצות. אנחנו מסיימות להדביק את המשפט האחרון “יהי זכרן מהפכה”, ועל רקע הקיר הגמור אני מדברת עם ורד, הכתבת של חדשות כאן שהגיע לסקר את הפרויקט, ואז רצה להתארגן לצילומים של החולצות. תוך כדי אני מסמסת לשירה. כבר חודש שאנחנו מדברות בהודעות ובהקלטות על הכל. על הציורים והעיבוד להדפסה, התוכניות וההתקדמות שלנו, המעצבות שהצטרפו לפרויקט. אני לא יודעת איך היא הצליחה להיות כל-כך מעורבת וזמינה כשהיא במקביל מתחילה תואר ומקדמת עוד פרויקטים כמו שלנו לזכר מאיה. כשתכננו את כל היום הפקה הזה כמובן שהזמנתי אותה, אבל לא היה ברור אם תספיק להגיע.
היא הספיקה. שירה מגיעה עם הוריה, הילה ואריאל, והם הביאו איתם חולצות כדי שנוכל להדפיס להם את הציורים של מאיה. כשאני מצטרפת לסדנה הם כבר שם. שני, הילה ושלומית מסדרות את החולצות ומדפיסות עליהן. אני נכנסת בשקט ומשקיפה עליהם מהצד, לא מאמינה שכל מה שתיכננו באמת קרה.
כמה מסתכל שאי אפשר להתחבק. כל מה שאני רוצה לעשות זה לחבק את שירה. יש רגעים שמילים לא יכולות באמת לסכם את התחושות שעוברות בגוף, וזה אחד מהרגעים האלה. אני אומרת את המילה “מרגש” אבל באותו רגע כולי בצמרמורת, יש לי דפיקות לב חזקות ודמעות בעיניים. מרגש פשוט לא מצליחה להעביר את כל זה. חיבוק היה מצליח.
הלוואי שזה לא היה קורה.
הלוואי שלא היה צורך בפרויקט הזה, ששירה ואני מעולם לא היינו מדברות, לא הייתי פוגשת אותה ואת ההורים שלה, מאיה לא הייתה נרצחת והציורים שלה היו נשארים במחברות הסקיצות ולעיני המשפחה והחברים עד שהיא הייתה מחליטה בעצמה להפוך אותם לחולצות. מעולם לא פגשתי את מאיה, אבל דרך העבודה על הציורים שלה והמפגש עם האנשים הקרובים לה ביותר זה מרגיש כאילו יש בינינו היכרות כלשהי, זה הפך להיות אישי.
הפרויקט עדיין נמשך. נמכרו חולצות שהדפסנו עבור Retema ו-Queenz שהיו כולן סולד אאוט תוך יומיים. הדפסנו על בגדי יד שניה של המיזם re:make, וגם קיבלנו תרומה גדולה מאוד של חולצות מחברת Comme Il Faut. בימים אלה עלה האתר שמסדיר את המכירה של החולצות שנתרמו. ההכנסות ממכירת החולצות מתחלקות בין שלוש עמותות שמפעילות מקלטים לנשים: ל.א. לאלימות, אישה לאישה ובת מלך.
ניתן לעקוב אחרי העדכונים בפייסבוק ובאינסטגרם.
- צילום: אופיר פרץ
- הפקת יום צילום: ניקה יעקובוב
- איפור ושיער: טל אלון
- איפור: דנית אבלגון
- מצולמות: יובל לסרי, שחר קלימן, עמית ביטון, טל קמחי, שני בז׳רנו, מאי זלצמן, שקד קמחי
- הדפסת חולצות: שלומית אריאל, ערין מטיאס, הילה פוחצ׳בסקי, שקד קמחי, שני בז׳רנו, אדר הוכמן, אופיר גורביץ’, רז הראל, דנה הרמן, מאיה נתן
- מותגים שהשתתפו בפרויקט: Retema, Queenz, Re:make, חולצה מחפיצה
- תרומה של חולצות: Comme Il Faut
- תודה מיוחדת לצוות סדנת ההדפסה של מחלקת טקסטיל על התמיכה והעזרה
