תעשיית האופנה נחשבת להיות לאחת מהצרכניות הגדולות יותר של מים ולתעשייה השנייה הכי מזהמת של מקורות המים המתוקים העולמיים. למרבה הצער, אחד מהאשמים הגדולים ביותר בדבר הזה הוא דווקא אחד מהסיבים הכי אהובים ונעימים ללבישה – כותנה. נכון לשנים האחרונות, הכותנה מהווה 24% מכלל שימוש בקוטלי חרקים בעולם ו-11% מחומרי ההדברה, זאת למרות שחלקה מסך כל הייבולים בעולם הוא רק 2.4%. מכאן, בכל מקום שמגדלים או מטפלים בכותנה, שזה בעיקר במדינות מתפתחות, כמות עצומה של כימיקלים נשטפים ונכנסים לתוך המערכות האקולוגיות.
חלקה של תעשיית האופנה בטביעת הרגל המימית (water footprint)
ההערכות מדברות על כך שכחמישית (20%) מזיהום המים התעשייתי בעולם מקורו בטיפול וצביעה של טקסטיל. במקביל, העובדה שבעת התהליך של הפיכת חומרי הגלם לטקסטיל מעורבים כ-8,000 כימיקליים מלאכותיים כנראה די תורמים לעובדה שהתעשייה נחשבת לאחת מהתעשיות המזהמות והמזיקות ביותר לסביבה. מידי שנה, חברות טקסטיל מזרימים מיליוני ליטרים של מים הנגועים בחומרים כימיים מזיקים לנתיבי המים שלנו (בצורה עקיפה או ישירה). משמעות הדבר היא שלא רק שתעשיית האופנה צורכת כמויות גדולות מאוד של מים (שבמקרים רבים באים על חשבון מי שתיה של תושבי האזור) אלא שהיא גם מזהמת את מקורות המים ומביאות לנזק סביבתי עצום.
כאמור, מרבית הייצור של תעשיית האופנה מתקיים במדינות מתפתחות כמו בנגלדש או הודו. על מנת לחסוך בעלויות של שינוע המים, המפעלים לרוב ממוקמים ממש ליד מקורות המים, כמו נהרות ותעלות, כך ששאיבת המים הנקיים ושפיכת מים מזוהמים נעשית בצורה יומיומית וכמעט בלתי מבוקרת. במקומות כמו דאקה (שבבנגדלש) המים הופכים לעיתים להיות כל-כך מזוהמים עד שהם הופכים להיות בלתי ראויים לשתייה גם לבעלי החיים שבאזורים אלו.
במקביל, תעשיות ומשקי בית שהסתמכו בעשורים האחרונים על דיג וחקלאות סובלים כעת כתוצאה מהעדר במים מתוקים נקיים. כך למשל, חקלאות הכותנה במרכז אסיה הובילה לכך שאגם ארל (Aral sea) האוזבקי הצטמצם והתייבש כמעט כליל. נכון לשנות השבעים נחשב האגם לרביעי בגודלו בעולם, ושימש כמקור הכנסה חשוב עבור הקהילות הסמוכות, כמו גם בית הגידול של מיליוני דגים. כעת האגם מכסה רק 10% משטחו המקורי, כך שהיישובים האוזבקיים הסמוכים לו כיום סובלים ממחסור במקורות מזון, כמו גם במחסור במקורות פרנסה הקרובים לביתם.
וכאילו שכל אלו לא היו מספיקים, חשוב גם לציין שבעת שטיפת בגדי הפוליאסטר שלנו, אנחנו מביאים לכך שאלפי סיבים מיקרופלסטיים נשטפים בנתיבי המים ישירות לימות והאוקייאנוסים שלנו. מחקרים מדברים על כך שבגד פוליאסטר אחד משחרר משהו כמו אלפים סיבי מיקרו-פלסטיק בכל פעם שמכניסים איתו לכביסה.
עוד לא אבדה תקוותנו
למרבה המזל, ישנם מספר דברים שאנחנו כצרכניות יכולות לעשות על מנת לעשות את חלקנו ולמנוע בזבוז וזיהום של מים מתוקים.
הארכה של מחזור חיי הבגדים שכבר יש לנו: אם נאריך את השימוש הרגיל שלנו בפריטי לבוש (בעיקר כאלו העשויים מסיבים טבעיים) בשנה אחת, נוכל להפחית את טביעת הרגל המימית של הבגדים שלנו במשהו כמו חמישה עד עשרה אחוזים. זו סיבה טובה לנסות למחדש פריטי לבוש שאת כבר פחות לובשת בארון שלך, לפני שאת חושבת להיפטר מהם, וגם לוודא שאת מטפלת בהם בהתאם להנחיות (למשל: כביסה ביד בלבד, ייבוש בצל וכדומה).
העדפה של פריטי יד שנייה על פני חדש: כפועל יוצא של הסעיף הקודם, אם נבחר לקנות פריטי יד שנייה על פני פריטים חדשים נוכל לעזור להם למקסם את מחזור החיים שלהם וגם נחסוך בצריכת המים הכרוכים בייצור של פריט חדש.
העדפה של רכישת פריטי לבוש העשויים מכותנה אורגנית מוסמכת: כותנה אורגנית היא כותנה אשר הגידול שלה נעשה ללא חומרי הדברה סינטתיים, קוטלי חרקים או דשנים, מה שאומר שהחלק שלה בזיהום המים קטן משמעותית. ראוי להזכיר שבמקרה זה עדיין נדרשת כמות לא מבוטלת של מים כדי לגדל את הכותנה הזו, אז עדיין חשוב לעשות בפריטי הלבוש שימוש ארוך ככל הניתן (ואז כמובן להעביר אותה לידיים אוהבות חדשות).
חיפוש בגדים מסיבים טבעיים אחרים: פשתן, במבוק, המפ ואחרים הם סיבים טבעיים מצויינים שיכולים בקלות להוות אלטרנטיבה לגידולי הכותנה הצמאים.
המירוץ לפיתוחים טכנולוגיים
כמו כן, אין צורך לדאוג (בינתיים), מכיוון שהפתרון למשבר המים העולמי ממש לא מונח על כתפי הצרכנים בלבד. למעשה, החיפוש אחר מקורות של סיבים אלטרנטיביים לכותנה ופיתוחים טכנולוגיים אחרים הואץ בעשור האחרון. בעוד שמגוון המינים של סיבים טבעיים הזמינים בטבע הוא עצום, ריבוי השימוש בכותנה הביא לפיגור בהשקעות הטכנולוגיות ובפיתוחים תעשייתיים הדרושים לשיפור ההתאמה שלהם לתעשייה האופנה. במקביל, ישנם כמה פרוייקטים ומיזמים שמציעים פתרונות שונים למשבר הקיים.
לאור מגמה צרכנית חדשה שדורשת מחברות האופנה לספק פריטי אופנה מוצלחים מבלי שהדבר יבוא על חשבון הסביבה, נולדו מספר מיזמים שמציעים מודלים חדשים של צריכת אופנה. אני מדברת כמובן על מיזמים כמו חברת Rent the Runway שמציעה מודל של השכרת בגדים במנוי תקופתי או TheRealReal שמציעה פלטפורמה לקנייה ומכירה של פריטי יוקרה ופלטפורמות רבות אחרות שמציעות גם הן רכישת פריטי יד שנייה באונליין.
עם זאת ברור שעל מנת לעשות שינוי מהותי בטביעת הרגל המימית של תעשיית האופנה, נדרש שינוי משמעותי בקרב הייצרנים ולא רק הצרכנים. מחקרים מראים על כך שלרוב חברות האופנה מוכרות עד 70% מסך הפריטים שהן מייצרות מידי עונה בלבד. כשעוד ועוד מדינות מתחילות לדבר על רגולציה בתחומים של פסולת תעשייתית ואיסור על שריפת בגדים, אפשר להבין למה התחזיות צופות שבקרוב נראה גידול במותגים שיציעו מודל של הזמנה מוקדמת (Pre-order), כלומר, רכישה לפני שהייצור יוצא לפועל.
למידע נוסף בנושאים שהוזכרו בפוסט:
- מחקר מרתק של WRAP משנת 2012 בנושא תעשיית האופנה והשפעותיה.
- לאתר Water Footprint Network.
- למידע נוסף אודות התייבשות אגם אראל.
קרדיט לתמונות בכתבה: אתר Pixabay.
